Page 273 - 28222
P. 273
הזקיף | 273
הגדול שלהם .וזה נתן לריצ'ר אפשרויות .הוא יכול להשליך את התיק
גבוה באוויר ופשוט להסתלק בזמן שהם ממהרים לתפוס אותו ולהגן
על תכולתו .הוא יכול להחזיק אותו לפני החזה ,כמו מגן .או לאיים
לרסק אותו אם הם לא ייסוגו וייתנו לו ללכת .בכל יום רגיל הוא היה
יכול לעשות כל אחד מהדברים הללו .אבל לא באותו יום .כי הצורך
שלו להעביר את השרת בשלום לידיהם היה גדול לא פחות מהצורך
שלהם לקבל אותו.
הבחורים מהסמטה התקרבו .הנשים נצמדו מאחור .האיש ממוסקבה
סימן לריצ'ר עם האקדח לצעוד קדימה .האפשרויות של ריצ'ר הלכו
והידלדלו .מוחו הריץ תסריטים כמו שקופיות בפנס קסם .הוא ראה
דרכים להימלט .הוא ראה דרכים לתת להם את השרת .אבל לא ראה
דרך לעשות את שני הדברים גם יחד .והזמן כמעט אזל.
כף יד נוספת סגרה סביב ידיות התיק הזוהרות .קטנה בהרבה מזו
של ריצ'ר .פישר עקפה אותו ותלשה את התיק מלפיתתו .היא הושיטה
אותו לבחור ממוסקבה .לקחה ממנו את האקדח והצביעה על החזה
של ריצ'ר.
"תיכנס לתא המטען ,מוח ציפור ",היא אמרה" .או שתמות כאן
בסמטה".
ריצ'ר לא זז .מוחו טס .האם היא שיחקה בו לאורך כל הדרך? או
שהיא מצילה את חייו? באותו רגע נכנס שוב לפעולה החלק הקדום
של מוחו .אמד את הרמזים .ואותת את גזר הדין .ירוק .אין ִאיום .ריצ'ר
צעד קדימה .ועצר .היה עוד גורם עכשווי שקליפת המוח הקדומה שלו
לא הייתה מסוגלת להביא בחשבון .תא המטען עצמו .הלינקולן לא
הייתה מכונית קטנה .תא המטען שלה היה בגודל סביר .אבל ריצ'ר
לא .והוא שנא מקומות סגורים .מאז ומעולם .סלידה קמאית מפני
הילכדות .לא היה לו מה לעשות נגד זה.
אז הוא זז ימינה .לצד המכונית .אל מושב הנוסע .פתח את הדלת
והתיישב בפנים.
