Page 36 - 28222
P. 36
36לי צ׳יילד ואנדרו צ׳יילד|
בראשו ציין שעברו שעה ושלושים ושבע דקות .תשעים ושבע דקות.
המספר הראשוני בן שתי הספרות הגדול ביותר .אחד החביבים עליו.
הוא ראה בזה סימן חיובי .סימן חיובי פחות היה החיוך הזחוח על פני
האיש שנכנס לחדר .הוא נראה בן שלושים לכל היותר ,כולו שיער
מתולתל ועגלגלות .הוא התיישב בגבו לחלון והמשיך לחייך.
"אני רואה שאתה מרגיש בבית ",אמר האיש" .מצטער שנתנו לך
לחכות .רוצה לעבור לכיסא? להצטרף אליי? לראות אם אנחנו יכולים
לסדר את העניינים?"
ריצ'ר משך בכתפיים כאילו לא אכפת לו כך או אחרת ,ואז קם,
התמתח ונדחק לתוך הכיסא מצידו השני של השולחן.
"אני ג'ון גודייר ".חיוכו של האיש התרחב עוד יותר" .אני הבלש
כאן?"
"ג'ק ריצ'ר".
"אני יודע .אבל מה שאני לא יודע זה מה הסיפור שלך .למה אתה
בעיירה שלי?"
"אין לי סיפור .אני בעיירה הזאת במקרה".
"איזה סוג של מקרה? נחטפת על ידי חייזרים ,והם הצניחו אותך
כאן ככה סתם?"
"תפסתי טרמפ .עם בחור אחד .ובמקרה העיירה הזאת הייתה היעד
שלו .אני לא נשאר כאן .אני א ֹוכל משהו .אשתה קפה .ואז אסתלק".
"במילים אחרות ,התכוונת להישאר כאן מספיק כדי לשדוד חנות
וזהו?"
"מה?"
גודייר שלף מכיסו את מברשת השיניים של ריצ'ר והניח אותה על
השולחן" .האמת ששיקרתי .אני כן יודע מה הסיפור שלך .אתה תוקע
את זה בכיס ומעמיד פנים שזה אקדח .אנשים לא תמיד מאמינים ,נכון,
אבל לא מעט חוששים לקחת את הסיכון .אני צודק?"
"אתה אידיוט".
"באמת?" גודייר חייך" .אז תסביר לי את זה ".הוא הניח את גליל
המזומן של ריצ'ר על השולחן ,ליד מברשת השיניים שלו" .יש לך
