Page 60 - 28222
P. 60
60לי צ׳יילד ואנדרו צ׳יילד|
והסתובב כך שראשו עקב אחרי תנועותיו של הבחור הגדול יותר.
הוא המתין עד שראשיהם של שני הבחורים היו במרחק סנטימטרים
ספורים .הסתובב ככה שהרקות שלהם יקבילו זו לזו .ואז הטיח אגרוף
שמאלי בצד הגולגולת של הבחור הצנום ,משתמש בו כמו כדור
ביליארד לבן ,כדי להפיל את הבחור הגדול יותר .רי'צר ִהרפה ,והצמד
נערם על המדרכה .הוא פנה לאחור במרפק מונף למקרה שהבחור
הנותר בא בעקבות חברו .אבל ההוא לא זז .עמד במקומו בפה פעור,
זרועות הקוף העבות שלו מעוקלות בחוסר תועלת לפני גופו.
"נשארנו רק אתה ואני ",אמר ריצ'ר" .על מה נדבר?"
הבחור לא ענה.
"מה דעתך על זה? תענה לי על השאלה מי שלח אתכם ,ותוכל
לקחת את החברים שלך לבית חולים .או שתצטרף אליהם .בחירה
שלך".
הגבר צעד לאחור כאילו הוא נסוג ,אבל נטע רגל אחת בצורה
יותר מדי מכוונת .הוא עצר ואז זינק קדימה בזרועות רחבות ,בניסיון
לתפוס את ריצ'ר בחיבוק דוב .צעד הגיוני אילו ִהסווה אותו ביתר
יעילות .במצב הנוכחי ,ריצ'ר הטיח את ידיו בצידי צווארו ותפס את
חזית האוברול שלו ,הסתובב והשליך אותו לתוך הקיר .עיניו של הגבר
הזדגגו ,והאוויר יצא מגופו בנשיפה .ריצ'ר חבט במקלעת השמש שלו,
אבל בעדינות .הוא רצה להפיל את הבחור ,לא לעלף אותו .לא לפני
שיחשוף ֵשם לפחות .האיש התקפל קדימה ,רגליו קרסו ,והוא מצא את
עצמו זרוק לרגלי ריצ'ר .אבל לפני שהספיק לפתוח את הפה ,ריצ'ר
שמע סירנה .רגע לאחר מכן ָּפעם הרחוב באור כחול־אדום.
"עצור .תרים ידיים שאראה אותן ".הקול בקע מעוות מרמקול,
אבל ריצ'ר זיהה אותו" .והפעם אתה נשכב על המדרכה".
