Page 35 - MINHAT SHALOM
P. 35
שלום כט ד ןמיס מנחת
ולא עוד דאפילו אם לא היה מוטעה בדבר אלא שאפילו שמיני עצרת דכיון דתוספת דין תורה היא הרי דזמן
ידע שיביאו שופר אח"כ ואפ"ה קיבל עליו שבת חייב התוספת דינו כלילה ומחר ממש הלכך אין לו לברך על
לתקוע משום דלא מהני ליה לאפקועי החוב של שופר
דקבלה דידיה לא עדיפא משבועה וקי"ל אין שבועה חלה ישיבת סוכה ,ובא"י אף אינו צריך לישב בה.
לעבור על המצוה ,והוסיף הט"ז ואין דבר זה סותר למ"ש ולכאורה כל הני רבוותא ז"ל ס"ל דתוספת שבת
בסימן תרס"ח לענין ש"ע דאם קיבל עליו קדושת ש"ע דאורייתא ובזה כו"ע מודו ,ועיין בספר
יכול לאכול אחר כך בלא ברכת סוכה ,דשאני התם דאין פרי יצחק סימן ח' דנקיט ואזיל דלדעת הרמב"ם
חובת מצות סוכה עליו כדי שתאמר דקבלה שלו הוא נגד ודעימיה דס"ל דליכא דין תוספת שבת ,א"כ לית ליה
המצוה דהא אי בעי לא אכיל כלל ויהיה בשב ואל תעשה, כלל דיני קבלת שבת בתפילה וקידוש משום דדין קבלת
משא"כ כאן בשופר דחיובו בקום ועשה וקבלתו מבטלת שבת הוא פועל יוצא ממצות עשה דתוספת שבת
ולאו כל כמיניה ,וסייע לזה ממ"ש הב"י בסימן רס"ב שמחייבתו לקבל עליו את השבת קודם השקיעה ,וכיון
מיו"ד ס"ז שאם קבלו שבת מבעו"י ונזדמנה להם מילה דס"ל דליכא תוספת שבת ממילא ליכא קבלת שבת על
התוספת ע"ש ובמ"ש בזה עוד לפנינו בס"ד ,וכיון דכל
מלין התינוק ואין מעכב מה שקיבלו עליהם שבת. הני רבוותא הנזכרים במג"א ס"ל דתוספת שבת היא
אלא דלכאורה עדיין לא איפריק הט"ז מחולשא דיעויין מדאורייתא א"כ צ"ב במאי פליגי אם מקיים מצות
בדגול מרבבה שם בסימן תרס"ח שהשיג ע"ד
הט"ז בזה"ל ,ואין דבריו נראים דהרי אפילו לקולא אותו סעודת שבת בתוספת או לא.
שעה דינו כיום ממש כמבואר ביורה דעה בריש סימן והיה אפ"ל דמחלוקתם תליא בשני הצדדים הנ"ל,
קצ"ו בסעיף א' בהג"ה וקל וחומר לחומרא ולכן דברי דספר חסידים והרש"ל וסייעתם סבירא להו
רש"ל נכונים ואין לשנות ע"ש ,וכוונתו להשיג ע"ד דהגדר בקבלת השבת הוא רק על איסור המלאכות שע"י
הט"ז מדברי הרמ"א שפסק שם שאפילו קיבלה עליה קבלתו מקבל הוא לפרוש מן המלאכות ,אבל לא
שבת יכולה לעשות הפסק טהרה ,והיותר תימה דהט"ז שנתקדשה התוספת כקדושת השבת ,הלכך סברי הני
שם פסק כן בשם הרש"ל יעו"ש בבאה"ט ובפ"ת, רבנן דאם אכל סעודת שבת בזמן התוספת לא יצא יד"ח
ובשלמא הרש"ל לשיטתו דגם התוספת חשיבא עדיין כיום מפני שאין תורת שבת עליה ,ועפ"ז פסק הרש"ל דאם
אתמול לכן שפיר יכולה לעשות הפסק בטהרה בזמן קיבל תוספת בשמיני עצרת דלא נפקע מחיוב סוכה מפני
התוספת ,ברם הט"ז דס"ל דדין התוספת כיום מחר שהתוספת היא על איסור מלאכות ולא שנתקדש זמן זה
ולילה שעמו א"כ צע"ג האיך פסק דיכולה לעשות הפסק בקדושת החג וכמשנ"ל בשיטת התוס' בכתובות והגרע"א
טהרה ,ושם לא שייך מ"ש הט"ז בסימן ת"ר לגבי שופר והטו"א ,ברם הט"ז ודעימיה רוח אחרת עמהם בזה
דס"ל דהתוספת היא על הזמן שנתקדש בקדושת השבת
דלא מצי להפקיע עצמו מן המצוה ע"י קבלתו. או החג וז"ש הט"ז דודאי מי שמוסיף מחול על הקודש
וצריך לומר דס"ל להט"ז דהביאור בתוספת שבת ויו"ט הוא עושה ע"פ צווי תורתנו כבר חלף והלך ממנו חובת
הוא שקדושת היום מתמשכת על הזמן אבל לא היום מה שהיה עליו קודם זה והוה כמו בלילה ומחר
שהזמן הוא לילה ,הלכך ק"ש וספה"ע ותקיעת שופר ממש עכ"ל ,וזה משום דס"ל דתוספת הזמן הוי כעיקר
וברית מילה והפסק טהרה דלא תלו בקדושת שבת ודיניה הזמן שלאחריו וכמשנ"ל בשיטת התוס' בפסחים ובשפ"א
אלא בדיני יום ולילה בזה שפיר הקובע הוא אם זה יום או ובאבי עזרי ,ומ"ש הט"ז דהתוספת היא ע"פ ציווי
לילה ואין בכח קבלתו לשנות את המציאות אלא רק להחל תורתנו הק' גם הרש"ל ודעימיה ס"ל הכי אלא דאעפ"כ
על זמן זה של התוספת את קדושת ומעלת הזמן הסמוך סברי רבנן דהתוספת היא על פרישה מן האיסורין
אליו ,ומה שיוצא יד"ח סעודת שבת בתוספת ,י"ל ה"ט
דכיון דהתוספת חשיבא כשבת ויש עליה חלות של שבת והמלאכות וככל החזון הנ"ל.
מה"ת הלכך חשיב שאכל סעודה זו בשבת ,ואולי משום כך ו) ומ"מ זאת חובה עלינו להוסיף דיעויין בט"ז סימן
דייק הט"ז בלשונו בסימן תרס"ח לגבי ש"ע שכתב והוה ת"ר מאו"ח סק"ב שהביא שאלה בקהל אחד
כמו לילה וכו' ,אבל לא שהוא ממש לילה ועיין בשו"ע שהיה להם בערב ר"ה שופר ובאו שודדים וגזלו אותם
סימן ל' מאו"ח ס"ה ובט"ז שם ובא"ר ובפמ"ג ובמשנ"ב ונטלו גם השופר ושלחו הקהל לקהל אחר לשלוח להם
שופר ונתעכב השליח מחמת אונס ולא בא עד סוף יום ב'
ובשאר הנו"כ שם ודוק וצ"ע. והיה ר"ה ביום ה'-ו' ובשעה שבא השופר כבר התפללו
ז) ודברי השו"ע בסימן רס"ז ס"ב מורין כדברי הט"ז של שבת אבל עדיין היה יום גדול מהו לתקוע בעת ההיא
ודעימיה שכתב ומפלג המנחה יכול להדליק ולא נחוש לשבות דאין תוקעין בשבת ,ואחרי שנו"נ בדבר
ולקבל שבת בתפילת ערבית ולאכול מיד ,וסתימת דברי העלה דכל כה"ג הו"ל כקבלה בטעות דלא הויא קבלה,
