Page 33 - MINHAT SHALOM
P. 33
שלום כז ד ןמיס מנחת
משום דכל מצוה שלא נתנה בה התורה שיעור א"כ כל ועיין בתוס' פסחים צ"ט ע"ב בד"ה עד שתחשך
מה שהאדם עוסק בה הכל נחשב למצוה מה"ת, שכתבו דאינו יוצא באכילת מצה אלא בלילה
כדאשכחן בחגיגה דף ט' דהפריש עשר בהמות לחגיגות וכדתניא בתוספתא הפסח מצה ומרור מצותן משתחשך,
כולן קרבין ביו"ט ,הרי לן דאע"פ דסגי בחד בהמה וטעמא משום דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה ומצה
מ"מ כל מה שמוסיף הכל בכלל המצוה ,ועוד הביא ומרור איתקשו לפסח ,אבל סעודת שבת וי"ט מצי אכיל
ראיה מדפנות סוכה שאע"פ ששיעורן ז' טפחים מ"מ להו מבעוד יום כדאמר בברכות בפרק תפילת השחר כ"ז
אם הוסיף בשיעורם נאסרו מן התורה ,וכן מוכח ליסוד ע"ב מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קידוש
זה מדברי הירושלמי בפ"ג דסוכה דאיתא התם דהנוטל היום מבעוד יום ,מבואר דאילולי קרא אף במצה ומרור
לולב ביו"ט שחל להיות בשבת נושא כפיו וקורא בתורה ופסח מצי לצאת מבעו"י וזה משום דס"ל דזמן התוספת
נותנו לחבירו ,הניחו בארץ אסור לטלטלו משום מוקצה קדוש בקדושת היום ,וע"ש בקובץ שיעורים אות רב"י
ע"ש ,וצ"ע האיך מטלטלו יותר מחיובו כל זמן שלא שתמה דהתוס' סותרים משנתם שהרי בכתובות מ"ז
הניחו בארץ והא כבר יצא בנטילה קמייתא וכדאמרינן ע"א בד"ה דמסר כתבו דאע"פ דאין נושאין נשים
בפסחים דף ז' מדאגביה נפק ביה ,אלא ע"כ דכל זמן במועד משום דאין מערבין שמחה בשמחה מ"מ בתוספת
דעסיק בנטילתו הכל נכלל במצות נטילת לולב ומהטעם י"ט מותר שאין תוספת אלא לענין איסור מלאכה ולא
הנ"ל ,וא"כ זה הגדר נמי במצות ק"ש דאע"פ שיוצא לענין שמחה וזה דלא כמ"ש בפסחים ,וכן דייק הדברי
בפסוק ראשון מ"מ כל מה שמוסיף לקרות הוי חלק יחזקאל בסימן מ"ה דע"כ דהתוס' ס"ל דאין התוספת
מגוף היום הבא דא"כ אין לחלק בין מלאכה לשמחה
ממצות ק"ש מה"ת. כיון דהו"ל כגוף היו"ט ,אלא ע"כ דהוא רק מדין
ועיין בקה"י עמ"ס ברכות סימן ו' שכתב דמצד הסברא להוסיף מחול על הקודש בלבד והיינו לדין מלאכה ולא
נראה כהעמק שאלה ויש דוגמא לזה מדברי
תלמידי ר' יונה ר"פ תפלת השחר לענין תוספת מחול על לשאר מילי עכ"ד.
הקודש שכתב בשם ר' יעקב מאורלייני"ש ז"ל שאע"פ ולמאי דכתיבנא י"ל שאין שום סתירה בדברי התוס'
שדי בתוספת כל שהוא מ"מ אם מוסיף הרבה הכל בכלל אלא שהם חולקים בשני הצדדים הנ"ל ,דהתוס'
תוספת שבת וחייב עליו ,וכיו"ב אשכחן לענין תרומה בפסחים ס"ל דהגדר בתוספת היא שהזמן מתקדש
דאע"פ דחטה אחת פוטרת את הכרי מ"מ אם תרם בקדושת היום הסמוך לו וה"נ דיהא אסור לשאת אשה
הרבה הכל הוי תרומה גמורה מה"ת ע"ש ,אלא דהמעיין בזמן זה מפני שדין חג ויו"ט עליו וגם בזה שייך האי
שם בקה"י יראה שכתב לפקפק על דברי הנצי"ב ואנן מיעוטא דושמחת בחגך ולא באשתך שאין מערבין שמחה
בעניותן שם בחי' עמ"ס ברכות יישבנו את השגותיו בשמחה ,וכן מבואר להדיא בתוס' מו"ק ג' ע"ב ד"ה יכול
וקיימנו את דברי הנצי"ב יעו"ש מילתא בטעמא כי אכ"מ. שכתבו לבאר את הס"ד שלוקה בתוספת שביעית משום
וכתבנו שם דכדברי הנצי"ב איתא להדיא בקרית ספר שהשביעית מתחלת משנה השישית וכל דין שביעית יהיה
ריש הלכות ק"ש שכתב וז"ל ,מצוה לקרות לשישית ,דהכי קאמר רחמנא דשביעית מתחלת קודם שנת
ק"ש פעמיים בכל יום בערב ובבוקר שנאמר בשכבך שביעית ,וא"כ הוא כשביעית אף למלקות ,משא"כ התוס'
ובקומך וכו' ומדאורייתא כיון שקרא פסוק ראשון שמע בכתובות ס"ל דהתוספת נאסרה רק במלאכה אבל לא שיש
ישראל ה' אלהינו ה' אחד יצא ידי חובתו ,והוא שכיון בו עליה קדושת היום הסמוך לה וכהבנת הגרע"א והטו"א.
דכתיב שמע וכתיב הסכת ושמע ישראל מה להלן בכוונה ד) ולכאורה יש להוסיף איזו מטעמת ולחזק את
דכתיב הסכת ה"נ בכוונה ,ונראה דאפילו הכי בקריאת משנ"ת בשיטת רוב הראשונים והתוס'
כל הג' פרשיות מקיים מצוה מדאורייתא אע"ג דבפסוק בפסחים דיש על זמן התוספת את קדושת היום הסמוך
ראשון נפטר מידי דהוה אקריאת התורה דנפטר לו ותוספתו כמותו ממש לכל הדינים ,ובהקדם דהנה
בקביעת איזו שעה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם איכא פלוגתא דרבוותא ז"ל מה השיעור שיקרא ויצא בזה
ולילה וריו"ח אמר אפילו לא קרא אלא ק"ש שחרית יד"ח קריאת שמע מן התורה ,די"א דסגי בפסוק
וערבית קיים מצות לא ימוש וגו' (נדרים ח' מנחות הראשון וי"א בפרשה ראשונה וי"א דגם פרשה שניה
צ"ט) ,ואפ"ה אם לומד כל היום והלילה הוא מקיים היא מה"ת וי"א דג' הפרשיות הן מה"ת ,ובאו הדברים
מצות תלמוד תורה מדאורייתא ה"נ הכא אע"ג דנפטר בהרחבה בחידושי עמ"ס ברכות סימן ז' יעו"ש ,ובספר
מידי חובת ק"ש בפסוק ראשון כשקורא כל הג' פרשיות העמק שאלה לנצי"ב פרשת יתרו שאילתא נ"ג כתב
הוא מקיים מצוה דאורייתא ,ולהכי אמרינן בגמרא דאע"פ דיוצאין ידי עיקר מצות ק"ש מן התורה בפסוק
(ברכות י"ד ע"א) ק"ש דאורייתא פוסק בין פרק לפרק ראשון בלחוד ,מ"מ כל מה שמאריך וקורא יותר בשביל
הלל מיבעיא ,משמע דכל הג' פרקים הוו מדאורייתא מצות ודברת בם כל זה נכלל נמי בכלל מצות ק"ש,
