Page 30 - MINHAT SHALOM
P. 30
שלום ד ןמיס מנחת כד
נדרים חמירי אף מחוב דעלמא ,וכן מבואר בריטב"א עניים עבדינן כפייה וגבייה בלא תובע ,או דקרא קמ"ל
בכתובות שכתב בזה"ל ,אבל בצדקה כייפינן מפני שיש כאן אזהרה לב"ד שהם נחשבין כתובעים ,ואין זה
מחסורם של עניים וכדכתב רחמנא ועשית אזהרה לב"ד מהאי דינא של כופין על המצוות דהרי בצדקה אין
שיעשוך ,ואע"ג דההוא גבי נודר כתיב ,גלי רחמנא לכפות מטעם זה כיון שמתן שכרה בצדה ,ולכן בע"כ
בצדקה שהוציא בפיו וכו' ,הרי דאוקי לברייתא קמן לומר דהגלוי הוא בזה דהיא כפייה וגבייה דוגמת כל
בנודר ,ומ"ש שם וה"ה לכל צדקה משום מחסורם של דיני גבייה בדיני ממונות כשיש חיובים ותביעות בין אדם
עניים ,י"ל דהעיקר כמ"ש קמן שזה מקומו דלא ילפינן לחבירו ,הלכך עצם הממון של צדקה חוזר להיות עי"ז
מכאן לעלמא ורק בחייב עצמו הוא שכופין על הצדקה, לממון שיש לו תובעין ע"ש ,ולענ"ד קשה טובא לומר
ובר מן דין דבריטב"א כתוב רק שכופין על הצדקה אבל הכי בפירוש דברי הריטב"א דהרי בכלל האי קרא
דועשית אזהרה לב"ד שיעשוך כלול בזה גם כפייה על
ה"נ דשיעבוד ליכא. מתנות כהונה וכיו"ב שהם בודאי ממון שאין לו תובעין
ואם כנים אנו במ"ש בביאור דברי הריטב"א הרי שלא וכדאיתא בחולין דף ק"ל דהמזיק מתנות כהונה פטור
יקשה מה שהקשה מו"ר זצ"ל עליו דלמה לי קרא ואעפ"כ יש בזה דין כפייה ואפילו שאין בזה שיעבוד
דועשית והרי כיון דס"ל דאיכא שע"נ בצדקה יש לכופו נכסים ,וגם מו"ר זצ"ל נרגש בזה יעו"ש מה שדחק
ע"ז כמו שכופין בשאר חובות דעלמא ,ולמאי דכתיבנא
הר"ז פשוט דגם להריטב"א לאו משום שע"נ הוא לקיים את דב"ק.
דכייפינן ליה ,אלא על קיום נדרו הוא שכופין אותו ולזה והנראה בביאור דברי הריטב"א וממילא תתיישב
בעינן לקרא לומר דגם נדרי צדקה בכלל האי קרא קושיית מו"ר זצ"ל הוא בהקדם למ"ש הט"ז
דועשית שכופין על נדרי צדקה ,ועפ"ז ניחא דאף מתנות בסימן כ"ו מחו"מ ס"ג ליישב את תמיהת הראשונים
כהונה שאין בהן שיעבוד נכסים כופין עליהן כל שנעשו האיך כופין על הצדקה והא מתן שכרה בצדה ,וכתב
בדרכי נדרים וכגון חרמי כהנים וכיו"ב ,ולפ"ז הדרנא בי הט"ז דלענין נתינה שיתן אדם צדקה בזה אין כופין
ממש"ל לסייע לדברי הקצות מדברי הריטב"א דאיכא משום שמתן שכרה בצדה ,אבל מה שאדם נדר ליתן
שע"נ בצדקה ,ולפמש"נ לא רק שאין סייעתא לדבריו לצדקה בזה ודאי כייפינן ליה דהוי כמו נדר ובנדר פשיטא
מדברי הריטב"א אלא אף איפכא מדבריו מבואר דכייפינן בכל הכפיות שבידינו וזה גופא מאי דילפינן
בריטב"א דליכא שע"נ ומה שכופין זה על נדרי צדקה מהאי קרא דועשית אזהרה לב"ד שיעשוך כפי מה שנדרת
ולא על הצדקה וכמ"ש ,ולא עוד שקושיית מו"ר זצ"ל וכדאיתא בברייתא אשר נדרת זה נדר בפיך זו צדקה ,הרי
דאם איתא דאיכא שע"נ בצדקה קרא למה לי תקשה מבואר דב"ד כופין לקיים הנדר בזה ע"ש ,והיינו כיון
ע"ד הקצות ועיין בקצה"ח ריש סימן כ"ו וצל"ע בזה שנדר הרי דהכפייה לא על מצות הצדקה אלא על קיום
לעת עתה ,ועיין עוד מ"ש בחי' עמ"ס בב"ב סימן ט' הנדר שחייב עצמו ליתן צדקה וכמו דכופין על שאר
בעניינים אלו. נדרים וחרמים וכו' כך כופין על נדרי צדקה.
ומ"ש הט"ז בישוב הקושיא הנ"ל זה המכוון אצלי
סימן ד בדברי הריטב"א שכתב ,ותירץ רבינו דשאני הכא
בהא דמוסיפין מחול על הקודש דגלי ביה קרא דכתיב ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך ,ולא
גמרינן מינה לעלמא ,משום דהכא לאו משום מצוה
א) גמ' ט' ע"א ודמוסיפין מחול על קדש מנלן דתניא דרמיא עליה בלחוד כייפינן ליה אלא מפני שחייב עצמו
בחריש ובקציר תשבות רבי עקיבא אומר אינו ונכסיו לגבוה או לעניים וכו' ,מבואר דא"א למילף מהכא
צריך לומר חריש וקציר של שביעית שהרי כבר נאמר שדך לעלמא שכופין על הצדקה ,דהרי לאו משום מצוה דרמיא
לא תזרע וגו' אלא חריש של ערב שביעית הנכנס עליה כייפינן ליה אלא מפני "שחייב עצמו ונכסיו
לשביעית וכו' ,ורבי ישמעאל מוסיפין מחול על קדש מנא לעניים" ,דהיינו שע"י מוצא פיו ונדרו הוא שנתחייב
ליה נפקא ליה מדתניא ועניתם את נפשותיכם בתשעה וע"ז שפיר כופין בכל מיני הכפיות ואף לרדת לנכסיו כי
וכו' ,הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום ,מלמד הא דכופין וממשכנין על קיום הנדרים והחרמים וכיו"ב,
שמוסיפין מחול על קדש וכו' ,אין לי אלא יום הכפורים וזה שסיים שם הריטב"א דכיון שחייב את עצמו כופין
שבתות מנין תלמוד לומר תשבתו ,ימים טובים מנין אותו כשם שכופין אותו לפרוע מה שחייב להדיוט ,שלא
תלמוד לומר שבתכם ,הא כיצד כל מקום שיש בו שבות יהא הדיוט חמור מהקדש ,והיינו ההתחייבות שמתחייב
מוסיפין מחול על קדש .ולכאורה צ"ב אמאי הקשו רק להקדש עניים ע"י נדרו לא גריעא ממה שנתחייב
לחבירו ,ולעיל מיניה כתב הריטב"א דנדרי צדקה ושאר