Page 30 - MINHAT SHALOM
P. 30

‫שלום‬  ‫ד ןמיס‬                                         ‫מנחת‬  ‫כד‬

‫נדרים חמירי אף מחוב דעלמא‪ ,‬וכן מבואר בריטב"א‬         ‫עניים עבדינן כפייה וגבייה בלא תובע‪ ,‬או דקרא קמ"ל‬
‫בכתובות שכתב בזה"ל‪ ,‬אבל בצדקה כייפינן מפני‬           ‫שיש כאן אזהרה לב"ד שהם נחשבין כתובעים‪ ,‬ואין זה‬
‫מחסורם של עניים וכדכתב רחמנא ועשית אזהרה לב"ד‬        ‫מהאי דינא של כופין על המצוות דהרי בצדקה אין‬
‫שיעשוך‪ ,‬ואע"ג דההוא גבי נודר כתיב‪ ,‬גלי רחמנא‬         ‫לכפות מטעם זה כיון שמתן שכרה בצדה‪ ,‬ולכן בע"כ‬
‫בצדקה שהוציא בפיו וכו'‪ ,‬הרי דאוקי לברייתא קמן‬        ‫לומר דהגלוי הוא בזה דהיא כפייה וגבייה דוגמת כל‬
‫בנודר‪ ,‬ומ"ש שם וה"ה לכל צדקה משום מחסורם של‬          ‫דיני גבייה בדיני ממונות כשיש חיובים ותביעות בין אדם‬
‫עניים‪ ,‬י"ל דהעיקר כמ"ש קמן שזה מקומו דלא ילפינן‬      ‫לחבירו‪ ,‬הלכך עצם הממון של צדקה חוזר להיות עי"ז‬
‫מכאן לעלמא ורק בחייב עצמו הוא שכופין על הצדקה‪,‬‬       ‫לממון שיש לו תובעין ע"ש‪ ,‬ולענ"ד קשה טובא לומר‬
‫ובר מן דין דבריטב"א כתוב רק שכופין על הצדקה אבל‬      ‫הכי בפירוש דברי הריטב"א דהרי בכלל האי קרא‬
                                                     ‫דועשית אזהרה לב"ד שיעשוך כלול בזה גם כפייה על‬
                ‫ה"נ דשיעבוד ליכא‪.‬‬                    ‫מתנות כהונה וכיו"ב שהם בודאי ממון שאין לו תובעין‬
‫ואם כנים אנו במ"ש בביאור דברי הריטב"א הרי שלא‬        ‫וכדאיתא בחולין דף ק"ל דהמזיק מתנות כהונה פטור‬
‫יקשה מה שהקשה מו"ר זצ"ל עליו דלמה לי קרא‬             ‫ואעפ"כ יש בזה דין כפייה ואפילו שאין בזה שיעבוד‬
‫דועשית והרי כיון דס"ל דאיכא שע"נ בצדקה יש לכופו‬      ‫נכסים‪ ,‬וגם מו"ר זצ"ל נרגש בזה יעו"ש מה שדחק‬
‫ע"ז כמו שכופין בשאר חובות דעלמא‪ ,‬ולמאי דכתיבנא‬
‫הר"ז פשוט דגם להריטב"א לאו משום שע"נ הוא‬                              ‫לקיים את דב"ק‪.‬‬
‫דכייפינן ליה‪ ,‬אלא על קיום נדרו הוא שכופין אותו ולזה‬  ‫והנראה בביאור דברי הריטב"א וממילא תתיישב‬
‫בעינן לקרא לומר דגם נדרי צדקה בכלל האי קרא‬           ‫קושיית מו"ר זצ"ל הוא בהקדם למ"ש הט"ז‬
‫דועשית שכופין על נדרי צדקה‪ ,‬ועפ"ז ניחא דאף מתנות‬     ‫בסימן כ"ו מחו"מ ס"ג ליישב את תמיהת הראשונים‬
‫כהונה שאין בהן שיעבוד נכסים כופין עליהן כל שנעשו‬     ‫האיך כופין על הצדקה והא מתן שכרה בצדה‪ ,‬וכתב‬
‫בדרכי נדרים וכגון חרמי כהנים וכיו"ב‪ ,‬ולפ"ז הדרנא בי‬  ‫הט"ז דלענין נתינה שיתן אדם צדקה בזה אין כופין‬
‫ממש"ל לסייע לדברי הקצות מדברי הריטב"א דאיכא‬          ‫משום שמתן שכרה בצדה‪ ,‬אבל מה שאדם נדר ליתן‬
‫שע"נ בצדקה‪ ,‬ולפמש"נ לא רק שאין סייעתא לדבריו‬         ‫לצדקה בזה ודאי כייפינן ליה דהוי כמו נדר ובנדר פשיטא‬
‫מדברי הריטב"א אלא אף איפכא מדבריו מבואר‬              ‫דכייפינן בכל הכפיות שבידינו וזה גופא מאי דילפינן‬
‫בריטב"א דליכא שע"נ ומה שכופין זה על נדרי צדקה‬        ‫מהאי קרא דועשית אזהרה לב"ד שיעשוך כפי מה שנדרת‬
‫ולא על הצדקה וכמ"ש‪ ,‬ולא עוד שקושיית מו"ר זצ"ל‬        ‫וכדאיתא בברייתא אשר נדרת זה נדר בפיך זו צדקה‪ ,‬הרי‬
‫דאם איתא דאיכא שע"נ בצדקה קרא למה לי תקשה‬            ‫מבואר דב"ד כופין לקיים הנדר בזה ע"ש‪ ,‬והיינו כיון‬
‫ע"ד הקצות ועיין בקצה"ח ריש סימן כ"ו וצל"ע בזה‬        ‫שנדר הרי דהכפייה לא על מצות הצדקה אלא על קיום‬
‫לעת עתה‪ ,‬ועיין עוד מ"ש בחי' עמ"ס בב"ב סימן ט'‬        ‫הנדר שחייב עצמו ליתן צדקה וכמו דכופין על שאר‬

                  ‫בעניינים אלו‪.‬‬                           ‫נדרים וחרמים וכו' כך כופין על נדרי צדקה‪.‬‬
                                                     ‫ומ"ש הט"ז בישוב הקושיא הנ"ל זה המכוון אצלי‬
                     ‫סימן ד‬                          ‫בדברי הריטב"א שכתב‪ ,‬ותירץ רבינו דשאני הכא‬
       ‫בהא דמוסיפין מחול על הקודש‬                    ‫דגלי ביה קרא דכתיב ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך‪ ,‬ולא‬
                                                     ‫גמרינן מינה לעלמא‪ ,‬משום דהכא לאו משום מצוה‬
‫א) גמ' ט' ע"א ודמוסיפין מחול על קדש מנלן דתניא‬       ‫דרמיא עליה בלחוד כייפינן ליה אלא מפני שחייב עצמו‬
‫בחריש ובקציר תשבות רבי עקיבא אומר אינו‬               ‫ונכסיו לגבוה או לעניים וכו'‪ ,‬מבואר דא"א למילף מהכא‬
‫צריך לומר חריש וקציר של שביעית שהרי כבר נאמר שדך‬     ‫לעלמא שכופין על הצדקה‪ ,‬דהרי לאו משום מצוה דרמיא‬
‫לא תזרע וגו' אלא חריש של ערב שביעית הנכנס‬            ‫עליה כייפינן ליה אלא מפני "שחייב עצמו ונכסיו‬
‫לשביעית וכו'‪ ,‬ורבי ישמעאל מוסיפין מחול על קדש מנא‬    ‫לעניים"‪ ,‬דהיינו שע"י מוצא פיו ונדרו הוא שנתחייב‬
‫ליה נפקא ליה מדתניא ועניתם את נפשותיכם בתשעה‬         ‫וע"ז שפיר כופין בכל מיני הכפיות ואף לרדת לנכסיו כי‬
‫וכו'‪ ,‬הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום‪ ,‬מלמד‬           ‫הא דכופין וממשכנין על קיום הנדרים והחרמים וכיו"ב‪,‬‬
‫שמוסיפין מחול על קדש וכו'‪ ,‬אין לי אלא יום הכפורים‬    ‫וזה שסיים שם הריטב"א דכיון שחייב את עצמו כופין‬
‫שבתות מנין תלמוד לומר תשבתו‪ ,‬ימים טובים מנין‬         ‫אותו כשם שכופין אותו לפרוע מה שחייב להדיוט‪ ,‬שלא‬
‫תלמוד לומר שבתכם‪ ,‬הא כיצד כל מקום שיש בו שבות‬        ‫יהא הדיוט חמור מהקדש‪ ,‬והיינו ההתחייבות שמתחייב‬
‫מוסיפין מחול על קדש‪ .‬ולכאורה צ"ב אמאי הקשו רק‬        ‫להקדש עניים ע"י נדרו לא גריעא ממה שנתחייב‬
                                                     ‫לחבירו‪ ,‬ולעיל מיניה כתב הריטב"א דנדרי צדקה ושאר‬
   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35