Page 31 - MINHAT SHALOM

‫שלום כה‬ ‫ד ןמיס‬ ‫מנחת‬

‫עינוי ביוה"כ מנ"ל דהא אין ללמוד עינוי ממלאכה במה‬ ‫לר"י דמוסיפין מחול על הקדש מנ"ל והרי קושיא זו‬
‫מצינו דמה למלאכה דנוהגת בשבתות וי"ט וצע"ג‪ ,‬וביותר‬ ‫תצדק אף לר"ע דהא שמעינן ליה דיליף מקרא לשביעית‬
‫קשה אפילו לענין מלאכה הא בשביעית אינו אסור‬ ‫אבל לשבתות וימים טובים לא ידעינן מנ"ל‪ ,‬ועיין‬
‫בתוספת מדאורייתא רק חרישה וקצירה אבל לא לנטיעה‬ ‫ברשב"א שכתב דבאמת גם לר"י מאי דמקשינן הוא רק‬
‫כמ"ש תוס' בד"ה ומותר לקיימן וא"כ ביוה"כ ושבת‬ ‫לענין תוספת שביעית כי בשביעית עסקינן השתא‪ ,‬ועל‬
‫מנ"ל תוספת בשארי מלאכות וצ"ע עכ"ד‪ ,‬והנה המעיין‬ ‫זה השיב ר"י את מ"ש בסוף הברייתא דכל מקום דאיכא‬
‫שעיניו מישרים תחזינה רואה שאין התחלה לקושיות הללו‬ ‫שבות איכא תוספת וזה קאי אף על שביעית‪ ,‬דאי נימא‬
‫של הגרע"א ז"ל ע"פ דרכו ופירושו של הרשב"א‬ ‫דקושיית הגמ' היא על תוספת שבת ויו"ט הרי דיש‬
‫בשמעתין‪ ,‬דהא לפי דבריו ר"ע לא יליף לתוספת שבתות‬ ‫להקשות כן אף לר"ע‪ ,‬וכפירוש זה איתא בריטב"א בשם‬
‫וי"ט משביעית אלא יליף לכולהו מהאי קרא דועניתם את‬ ‫תוס'‪ ,‬אלא שהוקשה להם והרי בפ"ק דמו"ק נחלקו ר"ע‬
‫נפשותיכם כדיליף ר"י‪ ,‬וכל דב"ק וקושיותיו של הגרע"א‬ ‫ור"י מהיכן ילפינן לתוספת שביעית דר"ע יליף לה‬
‫ז"ל יצדקו רק לפי הבנתם של התוס' והריטב"א וסייעתם‬ ‫מקראי ור"י אמר דהיא הלכתא לממ"ס וא"כ מה מקום‬
‫בפירושם לדברי ר"ע דיליף לתוספת יוה"כ ושבתות וי"ט‬ ‫לקושיית הגמ' קמן מנ"ל לר"י דאיכא תוספת שביעית‪,‬‬
‫ותירצו דהאי בעיא דהכא היינו מקמי דתיקום לן מסקנא‬
‫משביעית‪.‬‬ ‫דהתם‪ ,‬ולפום מסקנא דהתם עיקר קרא לשבתות ולימים‬
‫ב) והנה יש ליישב את קו' הגרע"א ובהקדם דיש לעיין‬ ‫טובים אתא‪ ,‬ומאי דדרשינן ליה לר"ע לאוכל ושותה ערב‬
‫וכ"ה באחרונים מה הביאור בתוספת זו של‬ ‫יו"כ לישנא רויחא הוא דהא ודאי מיבעי ליה לתוספת‬
‫שבת ויוה"כ ושאר י"ט ושביעית‪ ,‬האם הביאור בזה הוא‬
‫דדנים על קדושת היום דיש בתוספת מה שיש ביום‬ ‫שבתות וי"ט ויוה"כ וכ"ה ברז"ה‪.‬‬
‫הקדוש‪ ,‬או רק דהנידון הוא על האיסורין שבזמן הזה‬ ‫אך התוס' קמן בד"ה ורבי עקיבא וכ"ה בריטב"א‬
‫של התוספת הוא דאיכא להאי דינא דתוספתו כמותו‪,‬‬ ‫ובעוד קמאי ז"ל כתבו דהקושיא היא רק אליבא‬
‫וביתר ביאור האם דין התוספת הוא להמשיך את קדושת‬ ‫דר"י‪ ,‬משום דלר"ע דיליף לתוספת שביעית מקראי שפיר‬
‫השבת שכבר יתחילו כל דיני שבת והלכותיה מבעוד יום‬ ‫יליף לשבתות וי"ט החמורים משביעית הקל מק"ו‪ ,‬ברם‬
‫וזה הדין נמי לגבי שאר ימים טובים ויוה"כ‪ ,‬או דילמא‬ ‫ר"י דלית ליה קרא לתוספת שביעית אלא דהיא הלכה‬
‫אין כח בתוספת זו וקבלתה להמשיך את קדושת השבת‬ ‫לממ"ס א"כ לא גמרינן מיניה לעלמא‪ ,‬ולכן לדידיה שפיר‬
‫מבעוד יום דהא שבת היא רק בלילה וכן שאר י"ט‬ ‫מקשו מנ"ל דאיכא תוספת לשבתות וי"ט עד דיליף להו‬
‫ויוה"כ‪ ,‬ורק דאעפ"כ יש להמשיך על זמן זה של‬ ‫מקרא דועניתם את נפשותיכם‪ ,‬והוסיף הריטב"א והא‬
‫התוספת את איסורי השבת וי"ט ויוה"כ אף מבעוד יום‬ ‫דאמרינן כל מקום שנאמר בו שבות מוסיפין מחול על‬
‫דומיא דתוספת שביעית שנאסרת במלאכות‪ ,‬או דילמא‬ ‫הקודש‪ ,‬לאו למימרא דאפשר למידרש הכי בדוקא דא"כ‬
‫דגם שם י"ל דדין התוספת כדין עיצומה של השביעית‬ ‫תיפוק ליה לר' ישמעאל תוספת שביעית מהכא מקראי‪,‬‬
‫אלא ודאי עיקר קרא לשבתות וימים טובים איצטריך‬
‫וקדושתה‪.‬‬ ‫ונקיט ליה תנא בהאי לישנא משום דהכי קושטא דמילתא‬
‫ועיין בשפ"א שכתב ליישב את קו' הגרע"א בזה"ל‪,‬‬ ‫ואפילו בשביעית‪ ,‬אי לר' ישמעאל מהלכה למשה מסיני‬
‫די"ל דפשיטא לגמרא דמה דמוסיפין הוי בכלל‬ ‫ואי לר"ע מקרא דבחריש ובקציר‪ ,‬וכי תימא מכל מקום‬
‫קדושת היום וממילא מיתסר גם באכילה כיון דחל עליו‬ ‫ליגמר ר' ישמעאל תוספת שביעית משבתות וימים‬
‫קדושת יוה"כ לענין מלאכה‪ ,‬והיינו דקרי לה מוסיף‬ ‫טובים‪ ,‬י"ל דהא ליתא משום שאין למידין קל מחמור‬
‫מחול על הקודש ע"כ‪ ,‬וביאור הדברים דגדר הדין‬ ‫להחמיר עליו‪ ,‬הלכך הך דרשא דאמרינן לקמן לר"ע‬
‫דתוספת לא נאמר בזה דין איסורים מסויימים שנוהגים‬ ‫דדריש קרא לאוכל ושותה בערב יוהכ"פ דוקא היא דאילו‬
‫בזמן הנוסף‪ ,‬אלא התוספת היא בקדושת היום‪ ,‬והיינו‬ ‫לשבתות וימים טובים לא צריך קרא דמשביעית יליף לה‬
‫דהוא דין על "הזמן" שמתקדש בקדושת היום הסמוך‬ ‫כדאמרן שהרי לדברי הכל למידין חמור מקל להחמיר‬
‫לו‪ ,‬ופועל יוצא מקדושת היום שחלים ממילא כל‬
‫האיסורין של עיקר הזמן גם על תוספתו וזה כהצד הא'‪,‬‬ ‫עליו‪.‬‬
‫ומיניה נשמע דאף מתוספת שביעית יש ללמוד לתוספת‬ ‫ונראה דלהבנה זו של התוס' והריטב"א נחית הגרע"א‬
‫שבתות וי"ט‪ ,‬מפני דהתוספת הו"ל כדין העיקר‬ ‫דיעויין בגליון הש"ס שכתב קשה לי לר"ע‬
‫וקדושתו‪ ,‬וממילא נאסר אותו הזמן של התוספת‬ ‫דיליף משביעית לתוספת שבתות וי"ט הא מזה לא מצינן‬
‫כהעיקר‪ ,‬אולם הגרע"א ז"ל רוח אחרת לו בזה וס"ל‬ ‫למילף רק דין תוספת לענין איסור מלאכה אבל לענין‬