Page 27 - MINHAT SHALOM

‫שלום כא‬ ‫ג ןמיס‬ ‫מנחת‬

‫שאינו רוצה לזונן‪ ,‬הלכך אשתו דמיחייב לה בתנאי כתובה‬ ‫שו"ר בקובץ שיעורים עמ"ס בב"ב אות מ"ח שהקשה‬
‫אשתעבוד ניכסיה בניו ובנותיו לא‪ ,‬אבל נשתטה דיצא מן‬ ‫לדעת הרמב"ם דס"ל דבצדקה איכא חיוב ושע"נ‬
‫העולם שלא לדעת מסתמא ניחא ליה שיזונו בניו ובנותיו‬ ‫א"כ מאי מהני עוסק במצוה למיפטרי' מלמיתב ריפתא‬
‫משלו עכ"ל‪ ,‬וזה הטעם ג"כ בצדקה לאחריני או בתכשיט‬ ‫לעני והלא איכא שע"נ‪ ,‬וע"כ דהשיעבוד הוא מכח‬
‫לאשתו דנחלקו בזה אמוראי‪ ,‬דהיינו אמדינן לדעתיה‬ ‫המצוה וכיון שפטור מהמצוה ממילא ליכא שע"נ‪ ,‬ולפ"ז‬
‫דניח"ל‪ ,‬מבואר דכל דאנן ידעינן דניח"ל שפיר יש לנו‬ ‫בשוטה שפטור מהמצוה גם שיעבוד נכסים ליכא‪ ,‬ולא כן‬
‫יכולת לעשות מעשים ע"פ אומדן זה‪ ,‬וז"ש הכס"מ‬ ‫כתב הקצה"ח בסימן ר"צ עכ"ד‪ ,‬וכוונתו דדינא דעוסק‬
‫בביאור דברי הרמב"ם וכמש"ל בפירוש דבריהם‪ ,‬ואם‬ ‫במצוה שפטור מן המצוה לא מהני אלא לדין מצוה‬
‫כנים הדברים בס"ד הרי דבסתם שוטה דידעינן ביה‬ ‫שאינו חייב במצוה השניה שנזדמנה לו כעת‪ ,‬אבל זה אינו‬
‫שהוא כילי וצר עין ודאי שאין לרדת לנכסיו לצורכי‬ ‫פוטרו מחיובי הממון שעליו‪ ,‬וא"כ מי פטרו מליתן ממון‬
‫צדקה‪ ,‬דהא כיון שאינו בר מיעבד מצוות אין על נכסיו‬ ‫שנתחייב בו לעני‪ ,‬וע"כ צ"ל דבליכא מצוה ליכא נמי חיוב‬
‫שום שיעבוד‪ ,‬וכל מ"ש הרמב"ם והכס"מ דנחתינן לנכסיו‬ ‫ממוני והא בהא תליא‪ ,‬וא"כ גם בשוטה נמי נימא הכי‬
‫זה בכה"ג דידעינן בודאי דניח"ל הא לא"ה לא ולאפוקי‬ ‫דכיון דפטור מן המצוות ובכללם מצות צדקה ממילא לא‬
‫שייך ביה שע"נ ודלא כהקצות‪ ,‬והם דברים המסייעין‬
‫מהבנת הקצות בדבריהם‪.‬‬
‫ה) וסייעתא רבתי מצאתי לדברי מדברי המחנ"א‬ ‫בעליל לטענתנו הנ"ל על הקצות‪.‬‬
‫בהלכות צדקה סימן א' שהביא שהר"ן‬ ‫אלא דעד שאנו תמהים על הקצות יש לנו לתמוה על‬
‫ז"ל הקשה על הרשב"א ורה"ג ז"ל מהברייתא דקתני מי‬ ‫הרמב"ם והכס"מ בהלכות נחלות שמהם ומדבריהן‬
‫שנשתטה ב"ד יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו‬ ‫דייק הקצות דאיכא שע"נ אף בשוטה שאינו בר מצוות‪,‬‬
‫ובניו ודבר אחר‪ ,‬ובניו דקתני איירי אפילו ביותר מבני‬ ‫והאמת תורה דרכה דלולא דברי הקצות אפשר לבאר דברי‬
‫שש שאינו מחוייב לזונם אלא מדין צדקה ואפ"ה קתני‬ ‫הרמב"ם והכס"מ באופן אחר וממילא לא יקשה לן הני‬
‫ב"ד יורדין לנכסיו עכ"ל‪ ,‬וכתב המחנ"א ונראה מדברי‬ ‫קו' הנ"ל‪ ,‬דהכס"מ כתב שם בטעמו של הרמב"ם בזה"ל‪,‬‬
‫הר"ן דהא דקתני שם ב"ד יורדין לנכסיו משום חיובא‬ ‫ואפ"ל שטעם רבינו משום דמסתמא כל אדם ניחא ליה‬
‫דצדקה הוי‪ ,‬ולכאורה איכא לאתמוהי דגבי שוטה כיון‬ ‫למיעבד צדקה מממוניה וגם כי ממונו של אדם משועבד‬
‫דחיובא דמצוה ליכא עליה שהרי הוא פטור מכל המצות‬ ‫לעשות ממנו צדקה ע"כ‪ ,‬ונראה דאין כאן שני טעמים‬
‫מאי שע"נ שייך כאן‪ ,‬ולא דמי חיוב זה לשאר חוב‬ ‫וכמו שהבין הקצות‪ ,‬אלא טעם אחד הוא דכיון דניח"ל‬
‫דעלמא שאם היה חייב מנה לראובן מוציאין מידו דאפילו‬ ‫ליתן צדקה וגם ממונו של אדם משועבד לזה היינו שגם‬
‫לאחר שנשתטה דההיא שאני שכבר נתחייב בו בעודו‬ ‫ממונו חייב מחמת שהגברא מחוייב משום דניח"ל בהכי‪,‬‬
‫בריא‪ ,‬אבל הכא חיוב הצדקה עדיין לא נתחייב בה אלא‬ ‫הלכך שפיר נחתינן לנכסיו ליתן מהם צדקה‪ ,‬אבל הא‬
‫כל יום ויום מתחייב לפי מה שיצטרכו העניים למזונות‪,‬‬ ‫מיהת רק מחמת הניחא ליה הוא שיורדין לנכסיו וזנין את‬
‫וכיון דעדיין לא נתחייב וחיוב דמצוה ליכא עליה א"כ‬ ‫בניו ובנותיו וכדדייקי דברי רש"י בכתובות מ"ח ע"א‬
‫ודאי דלית עליה שע"נ נמי (ועיין בהשמטות בהלכות‬ ‫בד"ה לא ולאו מתורת שיעבוד של הקצות נגעו בה‪ ,‬וזה‬
‫נחלות שהביא שם המחנ"א את דברי הכס"מ שכתב‬ ‫המכוון אצלי במה שכתב הכס"מ "וגם" כי ממונו של‬
‫בטעמו של הרמב"ם דממונו של אדם משועבד לעשות‬ ‫אדם משועבד וכו'‪ ,‬והיינו שלירידה לנכסיו קורא הכס"מ‬
‫ממנו צדקה והשיג עליו בזה"ל‪ ,‬לא הבנתי זה דממונו של‬
‫אדם אינו מתחייב אלא מדין ערב וכיון שהשוטה פטור‬ ‫שיעבוד‪ ,‬וע"ע מ"ש בזה לפנינו בס"ד‪.‬‬
‫וביאור זה ברמב"ם והדין וההלכה העולה ממנו דשרי‬
‫מן המצות נכסוהי נמי לא מיחייבי)‪.‬‬ ‫לירד לנכסיו של שוטה כל דידעינן דניח"ל‬
‫ולכן כתב המחנ"א דעל כרחך צריך לומר דטעמא‬ ‫בהכי‪ ,‬יצא לרמב"ם ולכס"מ מההיא שמעתא דכתובות‬
‫דהאי דינא דבנשתטה יורדין לנכסיו אינו אלא‬ ‫מ"ח ע"א דאמרינן התם מי שנשתטה בית דין יורדין‬
‫משום דמינח ניחא ליה לזון את בניו ובנותיו ולזה פריך‬ ‫לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו ובניו ובנותיו ודבר‬
‫שם בגמ' ומאי שנא ממי שהלך למדה"י דאין ב"ד יורדין‬ ‫אחר‪ ,‬א"ל רבינא לרב אשי מאי שנא מהא דתניא מי‬
‫לנכסיו לזון את בניו‪ ,‬דלפי סברת הר"ן איכא לאקשויי‬ ‫שהלך למדה"י ואשתו תובעת מזונות ב"ד יורדין לנכסיו‬
‫כיון דס"ל דמאי דקתני גבי נשתטה וזנין את בניו‬ ‫וזנין ומפרנסין את אשתו אבל לא בניו ובנותיו ולא דבר‬
‫מתורת חיובא דצדקה הוי‪ ,‬א"כ מאי קשיא ליה ממי‬ ‫אחר‪ ,‬א"ל ולא שאני לך בין יוצא לדעת ליוצא שלא‬
‫שהלך למדה"י דאין זנין את בניו‪ ,‬התם שאני משום דבכל‬ ‫לדעת‪ ,‬ופירש"י וז"ל יוצא מן המקום לדעת היה בידו‬
‫מקום שהוא הולך הרי הוא עושה צדקה הראויה לו‬ ‫לצוות על מזונות בניו ובנותיו ואשתו ולא צוה גילה דעתו‬