Page 24 - MINHAT SHALOM
P. 24
שלום ג ןמיס מנחת יח
ליה בממונו (יעויין בקוב"ש עמ"ס בב"ב אות תרס"ח עכ"ל ,והיינו דס"ל להרשב"א ז"ל דליכא שיעבוד נכסים
מה שכתב להשיג על הקצות כי אכ"מ). בצדקה ולדעת רה"ג אף דין כפייה ליכא ,יעויין בבעה"מ
בב"ק דף י"ח ע"א מדפי הרי"ף וברמב"ן שם במלחמות
אלא דהמעיין שם בקצות יראה שחזר בו מדבריו
והודה לדברי הכס"מ דמאי דיורדין לנכסיו זה ובמעשה רוקח פי"ב מאישות הט"ו מ"ש בזה.
משום דאיכא שע"נ בצדקה וז"ל ,ובעיקר דברי הכס"מ וכדברי הרמב"ם פסקו הטור והשו"ע בריש סימן
שכתב דממונו של אדם משועבד לעשות ממנו צדקה, רמ"ח מיו"ד דכופין על הצדקה ויורדין
ונראה מיניה דס"ל דאיכא שע"נ בצדקה כמו בשאר חוב לנכסיו ,וע"ש בב"י שכתב שכ"ה דעת הרי"ף והרא"ש
לענ"ד כן הדברים נכונים ,דכיון דקי"ל שיעבודא ז"ל ,וכיון דשלושת עמודי ההוראה אזלי בחד שיטתא
דאורייתא במלוה על פה ומכל שכן במלוה הכתובה כוותייהו קי"ל ,אלא דצ"ע כיון דבצדקה איכא שיעבוד
בתורה ,א"כ לא גרע מצות צדקה ממצות פדיון הבן נכסים א"כ אמאי כתבו הרמב"ם והשו"ע דדוקא
דשיעבודא דאורייתא כמו שמבואר בבכורות מ"ח ע"א, "בפניו" הוא דיורדין לנכסיו ,והא בבע"ח יורדין אף
וכן גבי עולת יולדת דמביאין יורשין עולתה למאן דאמר שלא בפניו משום דנכסיו משועבדין הם למלוה ,ובאמת
שיעבודא דאורייתא קידושין י"ג ע"ב ,וכן נראה מהא דהטור השמיט לתיבה זו של "בפניו" אבל על הרמב"ם
דכתב הרמב"ם בפי"א מנחלות הי"א במי שנשתטה או והשו"ע יש לתמוה כנ"ל ,והמעיין שם בב"ח יראה
נתחרש דב"ד יורדין לנכסיו לצדקה ,ואם אין בו משום שהרגיש בזה וכתב דרבותא קמ"ל דאף בפניו יורדין
שע"נ אלא מצוה הוא דרמיא עליה א"כ היכי מעשין את לנכסיו ואין ממתינים עד שיתן הוא בעצמו אלא כיון
השוטה למצוה כיון דפטור הוא מסוכה ולולב אמאי שלא רצה ליתן שוב אין שומעין לו ויורדים לנכסיו אפילו
יתחייב יותר בצדקה ,אלא נראה מזה דשע"נ אית ביה בפניו וכ"כ הרמב"ם בפ"ז מהלכות מתנות עניים,
דממונו משועבד כמו בשאר חובות הלכך פוסקין עליו ואע"פ שבספרי רבינו הטור לא כתוב "בפניו" אולי
צדקה ואע"פ דלא בר מיעבד מצוות הוא עכ"ל ,וע"ע הסופר השמיטו וכ"כ בשו"ע בפניו והכי נקטינן עכ"ל,
בקצה"ח בסימן ל"ט סק"א דנקיט ואזיל בשיטת הכס"מ. ובש"ך שם בסק"ד אחרי שהביא את דברי הב"ח כתב
ועפ"ז כתב הקצות ליישב את תמיהת הראשונים האיך בזה"ל ,ולי נראה דר"ל דוקא בפניו לאפוקי אם אינו כאן
כופין על הצדקה והא קי"ל כל שמתן שכרה דאין יורדין לנכסיו עד דמודעינן ליה אם אפשר דלא
בצדה אין בי"ד מצווין לכוף עליה ,וז"ל ולפי מ"ש גרע מחוב וכמו שנתבאר בחו"מ סימן ק"ו ס"א וכן
דבצדקה אית ביה שעבוד נכסים ליתן ממונו לצדקה לעיל סימן רמ"ה ס"ד בהג"ה עכ"ל ,ואע"פ דהש"ך
וא"כ ממון עניים גביה הוא כאילו חייב להם חוב ממש, פליג על הב"ח בגירסת הרמב"ם והשו"ע מ"מ בעיקר
א"כ זה שאנו כופין אותו היינו להחזיר לעניי עולם מה הדין מודה לו דגם שלא בפניו שפיר יורדין לנכסיו ובלבד
שחייב להם ,ובזה ודאי אפילו מתן שכרה בצדה נמי שיודיעוהו על כך ,וכדברי הב"ח והש"ך איתא בר"ן
מוטל על הב"ד להחזיר מה שחייב כיון דנכסוהי
נשתעבדו ,ודוקא מצות עשה שאין בו משום שע"נ הוא הנ"ל.
דאמרי כיון דמתן שכרה בצדה אין ב"ד כופין וזה נכון ובקצה"ח סימן ר"צ סק"ג תמה ע"ד הב"ח והש"ך
מההיא שמעתא דכתובות דאיתא התם דמי
היטב עכ"ל. שהלך למדינת הים אין ב"ד יורדין לנכסיו לדבר אחר
ב) והנה אם נרצה בס"ד להרחיב בביאורם ופירושם של דהיינו צדקה וכמ"ש שם הר"ן ,ואין ממתינין עד
הדברים הנ"ל נימא הכי ,דאיתא שם בקידושין דמודעינן ליה אלא אין נותנים כלל מנכסיו צדקה שלא
י"ג ע"ב תנן האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין בפניו ,וכתב שם הקצות בטעם הדבר שאין יורדין לנכסיו
עולתה אר"י אמר שמואל והוא שהפרישתה מחיים אבל אלא בפניו דאין זה משום דבצדקה איכא שיעבוד נכסים
לא הפרישתה מחיים לא אלמא קסבר שיעבודא לאו דז"א אלא דאפילו היכא דליכא שעבוד נכסים כיון דמצוה
דאורייתא ,אמר רב אסי אריו"ח אע"ג שלא הפרישתה היא וכופין אותו בשוטים לקיים המצוה גם זה הוא
מחיים אלמא קסבר שיעבודא דאורייתא ,והא פליגי בה כפייתו לרדת לנכסיו וכמ"ש הרמב"ן בב"ב קע"ה ע"ב
חדא זימנא דרב ושמואל דאמרי תרווייהו מלוה על פה ד"ה הא דאפילו למ"ד שיעבודא לאו דאורייתא ופריעת
אינו גובה מן היורשין ומן הלקוחות וריו"ח ור"ל דאמרי בע"ח מצוה נמי נחתינן לנכסיה מדין כפייה דעד שאתה
תרווייהו מלוה ע"פ גובה מן היורשין ומן הלקוחות, כופהו בגופו יש לך לכופו בממונו ומקיימינן מצות עשה
צריכא דאי איתמר בהא בהך קאמר שמואל משום דלא שלו בע"כ ,ולפ"ז כתב הקצות דמהאי טעמא יורדין
מלוה כתובה בתורה היא וכו' ואי אשמועינן בהא בהא לנכסיו רק בפניו ,דכמו דבגופו כופין רק בפניו ה"נ
בממונו ,אבל שלא בפניו דא"א לכופו בגופו לא כייפינן
