Page 20 - MINHAT SHALOM
P. 20
שלום ב ןמיס מנחת יד
ב"ת לאלתר ,והביאור בזה לדעתו ששמא ימות אינו טעם תמיהת האחרונים הו"ד שם בספר המפתח דהאיך כתב
למה עובר על ב"ת וכמ"ש הרא"ש ,אלא שמפני שיש הכס"מ דמקור דברי הרמב"ם מהאי דינא דלא אפטר
חשש שמא ימות מתפרשת כוונתו שאמר לא איפטר והרי התם לא קיבל עליו נזירות ,ולמאי דכתיבנא בביאור
מהעולם עד שאהא נזיר שרצונו להיות נזיר מיד כיון דברי הרמב"ם אין מזה שום השגה ע"ד הכס"מ דוק
שחושש שמא ימות ולא יספיק לנהוג נזירות בחייו ,ולכן
עובר בב"ת מיד מדאורייתא שכן שיטת הר"ן היא שאם ותשכח.
נדר לקיים מיד עובר בב"ת מיד ,וזה משום שהיתה שם ודברים הללו שכתבנו בביאור דברי הרמב"ם מפיקים
קבלת נזירות וגם קבלה שינהג בה מיד ,ברם אם היינו ממ"ש המנ"ח בריש מצוה שס"ח בפירוש
אומרים שגם לדעת הר"ן לא היתה שם רק קבלה לנדור דבריו דהמעיין שם יראה שאחרי שהביא את דברי
בנזירות לא היה עובר לאלתר בב"ת ורק לאחר ג"ר הרמב"ם כתב וז"ל ,ומה שכתב הרי זה נזיר מיד ,אין
כשאר נדרים ,כנלע"ד ואם שגיתי ה' הטוב והרחום יכפר הפירוש שתיכף חלה עליו הנזירות ואם עבר לוקה משום
לאו דנזיר ,זה אינו דעתה אינו נזיר רק מחוייב לקבל
בעדי. עליו הנזירות שמא ימות ,ואם לא קיבל עובר בכל שעה
ויש להוסיף על זה את מ"ש הר"ן קמן שאחרי שהביא על בל תאחר ,אבל נזיר לא הוי כל זמן שלא קיבל עליו
את דברי התוס' והרשב"א ז"ל הנ"ל כתב ,ואני עיין בסוגיא דנדרים ג' ע"ב ,ולשון הרמב"ם שכתב
אומר לא כדברי זה ולא כדברי זה ,דמידי דתלי במקדש "הרי זה נזיר מיד" לאו דוקא אלא צריך לקבל עליו מיד
כחייבי הקדשות והקרבנות תלי בג"ר ,ומידי דלא תלי וכו' עכ"ל ,והנה כמה זה מן הדוחק לומר דמ"ש
במקדש כצדקה לא תלי ברגלים כלל ,וליכא פלוגתא בין הרמב"ם הרי זה נזיר מיד לאו דוקא אלא שכוונתו לומר
קיימי עניים ללא קיימי עניים ובין היכא דקאי גבי שצריך לקבל עליו מיד ,ולענ"ד כל כה"ג היה לו
המקדש וכהנים להיכא דלא קאי ,שהתורה לא נתנה להרמב"ם לפרש ולומר כן דאינו נזיר עד שיקבל עליו
דבריה לשיעורים ,וברייתא הכי קתני דחייבי חרמים וכו', נזירות ,דהא נפ"מ רבתי איכא בזה כששתה יין או אכל
ועיין שם בפירושו לדברי רבא והברייתא שם שלא יסתרו ענבים אם לוקה ע"ז או לא ,ובר מן דין דאם איתא
דבריהן אהדדי כי אין כאן מקומו ,אבל הא מיהת מבואר כמ"ש המנ"ח דכוונת הרמב"ם שנדר לקבל עליו נזירות,
בר"ן דכל דבר דלא תלי במקדש עובר בב"ת לאלתר, א"כ הרי זה בל תאחר של נדרים ולא של נזירות וכטענת
וא"כ נזירות דלא תלי במקדש לכן לדעתו עובר עליה התוס' בתירוץ בתרא ומאי שיאטיה להכא והיה לו
בבל תאחר מיד ,ועיין בגרע"א שם בנדרים שכתב דהר"ן להרמב"ם לכתוב זאת בהלכות נדרים ולא בהלכות נזירות,
שם אזיל כמסקנתו בשמעתין דהא גבי נזר והוא בבית ואם בכל זאת כתב לדין זה בהלכות נזירות ע"כ דאתי
הקברות כתב שצריך לצאת מיד וכי לא נפיק קם בב"ת עלה משום ב"ת של נזירות משום דבהאי לישנא דלא
דמשמע דלאלתר עובר בב"ת ,וכן בההיא דאמר התם אפטר איכא קבלת נזירות ,וכמשנ"ת בשיטת התוס'
ר"א בנזיר שטימא עצמו במזיד כתב הר"ן דלוקה וע"כ בתירוץ בתרא דהרי זה מה שהכריחם לפרש שיש שם
דעובר לאלתר בב"ת ,דאי על השהייה הוי לאו שאין בו קבלת נזירות דאל"כ הוי ב"ת של נדרים ,ועיין עוד
מעשה ,ולכן גבי האומר שלא אפטר מן העולם עד ברמב"ם פ"ו מערכין הלכה ל"ג ומ"ש בחידושי עמ"ס
שאהא נזיר כיון דלא תלי במקדש עובר נמי לאלתר ע"ש,
והנה כבר דברתנו אמורה לעיל דכל זה יצדק רק אם נדרים סימן ד'.
נימא דבההוא לישנא דלא אפטר איכא קבלת נזירות וכיון ז) ולכאורה יש להוסיף ולחזק את מש"ל להשוות בין
שכן לכן שפיר עובר בב"ת לאלתר דומיא דנודר לצדקה הר"ן להרמב"ם ז"ל דהנה הבאנו לעיל
וכיו"ב ,אבל אם נדר לנדור לא שייך בזה שיעבור על מה שנחלקו הרא"ש והר"ן ז"ל גבי בל תאחר דנזירות,
דהר"ן ס"ל דעובר לאלתר והרא"ש ז"ל ס"ל דדין הנזיר
ב"ת לאלתר ,ועיין עוד מ"ש בזה לפנינו בס"ד. כשאר דיני קרבנות ונדרים שאינו עובר אלא רק לאחר
והנה המעיין במנ"ח מצוה תקע"ה יראה שאחרי ג' רגלים ,והיה אפ"ל דמחלוקתם זו היא פועל יוצא
שהביא להאי פלוגתא דהרא"ש והר"ן ז"ל ממחלוקתם בפירוש להאי דינא דלא איפטר מן העולם
באומר שלא אפטר דלדעת הרא"ש אינו עובר רק לאחר עד שאהא נזיר ,דהרא"ש ז"ל דס"ל דאין שם קבלת
ג"ר ולדעת הר"ן עובר לאלתר כתב דדברי הרמב"ם נזירות אלא שנדר לנדור נזירות לכן ס"ל דאינו עובר על
בפ"א מהלכות נזירות ה"ד מורין כהר"ן שהרי כתב ואם בל תאחר רק לאחר ג' רגלים וכדאיתא בשמעתין
איחר נזירותו הרי זה עובר בלא תאחר וכו' ומדסתם ולא דבנדרים אינו עובר על ב"ת רק לאחר ג"ר ,משא"כ
כתב לתלות זאת בעברו ג"ר מוכח דס"ל שעובר לאלתר, הר"ן ז"ל דס"ל דכשאמר שלא איפטר מן העולם עד
והוכיח כן שהרי הר"ן כתב דנזיר שטימא עצמו עובר שאהא נזיר שיש שם קבלת נזירות הלכך ס"ל דעובר על
