Page 16 - MINHAT SHALOM
P. 16
שלום ב ןמיס מנחת י
שאפטר מן העולם וכו' עכ"ל ,וכתב הגרנ"ט דרצונו נקבע זמנה ע"י ג"ר ככל שאר הדברים השנויים
לומר דבלי חששא דדילמא מיית באמת לא היה עובר בברייתא דחדי רחמנא דזמנם נקבע בג"ר ,ולפ"ז אין
בב"ת אלא לאחר ג"ר כמו כל ב"ת ,אבל מכיון דשמעינן לדמות כלל קיימי עניים דצדקה לקאי מקדש וקיימי
מההיא דגט דאמרינן כל שעתא ושעתא דילמא מיית
והוא אומר לא איפטר וכו' ,הרי הוא כאילו קיבל על כהנים דאין הטעם משום דסיפק בידו לקיים מיד.
עצמו למנות מיד דהרי חיישינן כל שעתא ושעתא דילמא ובריש ענף ב' כתב הדבר"י לבאר מחלוקתם דהתוס'
מיית ,ובמקבל על עצמו בנדר עובר בב"ת מיד ,אולם והרשב"א ע"פ מה שיש לחקור האם הבל
הרא"ש שם בד"ה לא איפטר כתב דגם בכה"ג אינו תאחר שייך אף בתוך ג"ר או לא ,והיינו דכל שהתורה
עובר אלא לאחר ג"ר ,ובד"ה נזיר כתב דגם בנטמא קבעה לו זמן ,בתוך זמן זה ליכא כלל להאי איסורא
במזיד ושהה בטומאתו שמאחר חיובו שהוא מחוייב מיד דב"ת הלכך בתוך הג"ר ליכא איסור של "מאחר" ,או
לנהוג נזירות בטהרה אעפ"כ אינו עובר בב"ת אלא דילמא דהנך ג"ר הוא שיעור באיחור כמו דאיכא דין
לאחר ג"ר ,ומיניה דס"ל לרא"ש דגם באומר הרי עלי שיעור בשאר מילי ה"נ הכא מיקרי "מאחר" קודם ג"ר
להביא קרבן מיד אינו עובר אלא לאחר שלש רגלים ודלא אלא דחדי רחמנא דלא עבר אלא בשיעור איחור דג"ר,
דהנה התוס' שכתבו דהא דפריך הש"ס פסח אי לא
כמ"ש הר"ן ז"ל דעובר מיד. אקרביה מיד אידחי ליה היינו דיעבור בב"ת מיד ואע"פ
וכתב הגרנ"ט דיש לבאר מחלוקתם ע"פ מה שיש דתני בברייתא ג"ר ע"כ דס"ל שעבר זמנו אף בתוך ג"ר
לחקור בעיקר השיעור של ג"ר ,האם הוא ג"כ שייך ב"ת משום דליכא שיעור באיסור האיחור ובכל
שיעור בזמן קיום נדרו ,והיינו דהתורה קבעה זמן אופן דחשיב מאחר מיד עובר ,ורק דבעלמא לא מיקרי
שבמשך אותו הזמן צריך לקיים חיובו ,ובכל עת שמקיימו "איחור" בפחות מג"ר ,אבל פסח שקבעו לו זמן מיקרי
בתוך הג"ר הרי הוא מקיימו בתוך זמנו הראוי ,ולאחר איחור מיד ,ועפ"ז שפיר כתבו התוס' דבצדקה היכי
הג"ר מיד עובר בב"ת דאסור לאחרו אפילו לשעה דקיימי עניים עובר בב"ת מיד משום דצדקה חשיב זימנא
מועטת ,או דילמא דבאמת עיקר זמן קיום חיובו הוא בכה"ג כהשתא הלכך עבר בב"ת וכנ"ל דדמי לפסח
תיכף ומיד ,ונמצא שמאחר מיד ,אלא שמ"מ אינו עובר דעובר מיד ,אבל הרשב"א ס"ל כהצד הב' שבחקירה
בב"ת אלא כשמאחר ג"ר ,ולפ"ז השיעור דג"ר נאמר הנ"ל דזמן ג"ר הוא שיעור באיסור האיחור ומפרש
באיחור ולא בעיקר זמן חיובו ,דהרא"ש ס"ל דהג"ר הוא קושיית הש"ס לענין פסח אי לא אקרביה מיד אידחי ליה
שיעור באיחור ,ולעולם זמן חיובו הוא תיכף ומיד ,ומ"מ וליכא ב"ת כלל ,וה"ט דכיון דס"ל דגזה"כ היא א"כ זהו
אינו עובר תיכף דהתורה אינה מחייבתו אלא כשמאחר שיעור האיסור של ב"ת שיאחר זמן ג"ר ,א"כ א"א
ג"ר ,ומש"ה ס"ל דאף באיחר נזירות דטהרה ג"כ אינו שיעבור בפסח זמן איחור ג"ר דכיון דאידחי ליה תו אין
עובר אלא לאחר ג"ר ואף דמחוייב לנהוג נזירותו הזמן של אח"כ מצטרף לשיעור ב"ת ,וממילא גם לגבי
בטהרה מיד ,וה"ה באומר הרי עלי קרבן מיד דאינו צדקה ליכא האי לאו דב"ת רק לאחר ג"ר שהוא זמן
עובר אלא במאחרו ג"ר ,אולם הר"ן ס"ל כהצד הא' שקבעה התורה לכל "המאחרים" ,יעו"ש בכל דבריו
דליכא שיעור באיחור כלל ,ושיעור ג"ר הוא שיעור הנחמדים כי באו כאן הדברים בתכלית הקיצור ובמלאכת
בעיקר החיוב ,ומש"ה ס"ל דכל זה בנודר בסתמא ,אבל
אם קבע בנדרו שהנדר יחול מיד שפיר חל עליו החיוב הקצי"ר.
מיד ,ובכה"ג אם מאחרו אף שעה מועטת עובר לאלתר ב) ומעין זה איתא בגרנ"ט ריש מסכת נדרים ועפ"ז
ביאר את דברי הר"ן והרא"ש ז"ל דאיתא
בב"ת דבזה ליכא שיעור דג"ר. שם בגמ' ג' ע"ב בל תאחר דנזירות היכי משכחת לה
וע"פ דברי הגרנ"ט לכאורה אפשר ליישב את תמיהות כיון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיר אכל קם ליה בבל
הרשב"א ע"ד התוס' וזה כשנימא דהתוס' ס"ל יאכל וכו' ,אמר רבא כגון דאמר לא איפטר מן העולם
כהביאור שכתב הגרנ"ט ז"ל בדברי הר"ן דבאמת עד שאהא נזיר דמן ההיא שעתא הוה ליה נזיר ,מידי
המאחר שעה אחת עובר בב"ת ,ומה שבקרבנות אינו דהוה האומר לאשתו הרי זה גיטיך שעה אחת קודם
עובר אלא בג"ר זה מפני שעד אז אינו מאחר כלל מפני מיתתי דאסורה לאכול בתרומה מיד ,אלמא אמרינן כל
שהתורה נתנה לו קביעות זמן פרעון עד ג"ר ועד אז שעתא ושעתא דילמא מיית ,הכא נמי לאלתר הוי נזיר
לא הגיע זמן חיובו לפרוע הלכך אינו עובר בב"ת, דאמרינן דילמא השתא מיית ,וכתב שם הר"ן בזה"ל ,אבל
משא"כ בפסח שהתורה קבעה לו זמן בער"פ וכן צדקה הכא לאלתר קם ליה בבל תאחר דכיון שהתנה ואמר לא
מפני דקיימי עניים בזה שפיר עובר בב"ת לאלתר ,וג"ר אפטר מן העולם משמע דה"ק הרי עלי למנות נזירות
הוא סימן ולא סיבה ולאפוקי מהבנת הרשב"א דס"ל בענין שלא יהא חשש בדבר שאשלים נזירותי קודם
