Page 18 - MINHAT SHALOM
P. 18
שלום ב ןמיס מנחת יב
הצדקה ואין מקום לעבור בבל תאחר עכ"ל ,אבל הא הקרבן אלא מצוה בעלמא שיביא קרבנותיו ברגל ,ואין זה
מיהת אם העני זקוק לעזרתו לאלתר ואינו נותן לו עובר מחיובי ודיני הקרבן אלא מדיני עליה לרגל שצריך להביא
בב"ת מיד וכנ"ל ,והם דברים המסייעים בעליל לדברי כל קרבנותיו כשעולה לבהמ"ק הלכך אין בזה משום
ב"ת ,משא"כ בקיימי עניים שזה מעיקר חיובי צדקה לכן
הגרנ"ט והקה"י וסייעתם ז"ל.
ה) והנה אע"פ דכדברי הגרנ"ט והקה"י ז"ל מוכח עובר בב"ת.
מקמאי ז"ל וכמש"ל מ"מ מ"ש לבאר את וכדברי הני רבוותא ז"ל איתא להדיא בריטב"א להלן
דברי התוס' והרא"ש והר"ן בנדרים ועפ"ז לפרש וליישב ו' ע"א שאחרי שיישב את קושיותיו של
כאן את דברי התוס' קמן אינו מוכרח ,ובכדי שנוכל הרשב"א על התוס' כתב דהעיקר בדברי רבא דבצדקה
לעמוד על חקר הדברים יש להקדים כמה הקדמות וזה עובר בב"ת לאלתר וז"ל ,אלא ודאי בצדקה דשכיחי עניים
החלי בעזרת צורי וגואלי ,דהנה יש לעיין בהאי לישנא בכל דוכתי והם צריכין לו בכל שעה רמא רחמנא חיובא
והאי עניינא דלא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר עליה לאלתר מכיון דקבליה עליה ,שאם אתה קובע לו
דאמרינן דמהאי שעתא הוי נזיר ,האם יש בזה משום זמן מרובה הרי עניים רעבים וסתמא שכך היה דעת
קבלת נזירות ,או דילמא אין שם קבלת נזירות אלא הנודר ליתנו לאלתר ,אבל קרבנות שרוב הנודרים לא
שאומר שיקבל עליו נזירות לאחר זמן קודם שיפטר מן שכיח להו מקדש וכהנים והוא ממון גבוה ואפשר
העולם ,ולכאורה נידון זה תלי בפלוגתא דקמאי ז"ל להמתין לא חילק הכתוב בין אנשי ירושלים לשאר
דיעויין שם בתוס' בד"ה מידי שהביאו להקשות בשם מקומות ,שאם באנו לדון כן אף בשאר מקומות נחייבם
הר"ר יוסף שהלך בארץ הצבי אמאי לא משכחת בל כפי מה שקרובים לירושלים ,אלא ודאי לא חילק הכתוב
תאחר בנזירות דאמר הרי עלי לקבל נזירות אחר שלשים ותלה לכולם ברגלים לבל תאחר מיהת וכו' ,אבל בשל
יום ואי מאחר עובר בבל תאחר ,ותירצו דשמא היינו עניים דלא שייכי ברגלים והן צריכין לו בכל שעה ואין
כשינויא דשנינן לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר להם ענין בירושלים ורגלים ,סברא הוא שלא תלאו
כלומר עד שאקבל נזירות ,עוד י"ל דאי מאחר לשלם ברגלים ,ומשום דהוה טעמא דסברא הוא דמתמהינן עלה
נדרו א"כ לאו היינו ב"ת דנזיר כי אם ב"ת דנדר פשיטא ,כי למה יאריך הכתוב חוב של עניים שצריכין לו
כל שעה ויתלהו ברגלים כיון דשכיחי עניים וכו' ,וזה נ"ל
שמאחר לנדור נדרו עכ"ל. ברור בשיטת רבותינו בעלי התוס' והיא שיטת מורי
ונראה דשני הצדדים הנ"ל תלו בשני תירוצי התוס', הרא"ה ז"ל עכ"ל ,מבואר בריטב"א כהנ"ל דכיון דהגדר
דלתירוץ קמא באמת ליכא קבלת נזירות בהאי בחיוב דצדקה הוא ליתן לו כל מחסורו אשר יחסר לו
לישנא דלא אפטר מן העולם וכו' אלא שכוונתו שנודר הלכך החיוב הוא על כל יום ויום בפני עצמו שלא ישארו
שיקבל עליו נזירות לפני שימות ,וכמבואר בדבריהם העניים ברעב ובחוסר כל ולא מסתבר שתתלה זאת
"כלומר עד שאקבל נזירות" ,ואעפ"כ לא יקשה אמאי
איכא ב"ת מיד והא עדיין לא קיבל עליו נזירות ,די"ל התורה במקדש וברגלים ולכן עובר בב"ת לאלתר.
כיון דחיישינן למיתה הרי דמאותה שעה שאמר חייב ועיין בשער הציון סימן תרל"ט אות ס"ז שכתב דאף
לקבל עליו את נדרו וכל שמאחרו עובר על ב"ת ,וזה שבירדו גשמים בסוכה ראוי להמתין בליל ראשון
גופא מאי דילפינן מהאי דינא דהר"ז גיטיך שעה אחת דסוכות עד שיפסקו הגשמים ,מ"מ אם הזמין אורחים
קודם מיתתי דאסורה לאכול בתרומה מיד משום דחיישינן עניים שמסתמא לא אכלו כל היום והם תאבים לאכול כל
למיתה ,א"כ ה"ה הכא איכא למיחש שלא יקיים נדרו כה"ג הוי כקיימי עניים שאם יעכבם מלאכול איכא חשש
ומההיא שעתא קם ליה בבל תאחר ,ברם בתירוץ בתרא דבל תאחר ע"ש ,ועיין בדבר אברהם ח"ב סימן ב'
סברי התוס' שבאומר לא אפטר מן העולם וכו' אין זו שכתב בהגהה וז"ל ,והנני להזכיר בזה מה ששמעתי
התחייבות לנדור נזירות ,אלא דזו קבלת הנזירות עצמה הערה נפלאה בשם הרהגה"צ מוהר"ר ישראל מאיר
דאל"כ במאי פליגי ב' התירוצים הללו ,וכ"כ התוס' מראדין שליט"א דהמארח עני לסעודת שבת מיד בבואו
להדיא לעיל בד"ה ומשני ,וכן תפס בביאור דבריהם מבית הכנסת צריך למהר לסעוד דהא קיימי עניים
המל"מ בפ"ו מערכין הלכה ל"ג דכשאומר הריני נזיר ולאלתר עבר בבל תאחר ,והיא הערה יפה לכאורה ,אלא
קודם שאפטר מן העולם דומה למקדיש מעכשיו ולא לפי שאין העולם נזהר בזה כל כך מהדרנא בתר זכותא
למקבל עליו להקדיש ,וכ"ה שם בראב"ד שכתב דכיון דאינה נכונה ,משום דאומדנא דמוכח הוא דהמארח עני
דלא ידע מתי יפטר הרי הוא כאילו אמר הריני נזיר לסעודת שבת דעתו היא שבשעה שיאכל הוא יאכל גם
העני עמו ,והוי כקבע זמן לצדקה בשעה שיאכל הוא,
מיד. וא"כ כל זמן שהוא עצמו אינו אוכל עדיין לא הגיע זמן
