Page 21 - MINHAT SHALOM
P. 21
שלום טו ב ןמיס מנחת
במקדש עובר לאלתר דומיא דצדקה ,ומעיקרא דדינא גם משום ב"ת לאלתר והיינו על נזירות טהרה ,וכן פסק
הרא"ש היה אומר כן אלא דהכא לא שייך לומר הכי הרמב"ם שם בפ"ה הכ"א וז"ל ,נזיר טהור שטימא
משום שלא נדר בנזירות אלא נדר לנדור נזירות וככל עצמו לוקה אף משום לא תאחר לשלמו שהרי איחר
נזירות טהרה ועשה מעשה עכ"ל ,מבואר דעובר לאלתר
החזון הנ"ל. דאל"כ אלא דדין זה תלי בג"ר כהרא"ש א"כ אמאי
ח) ואחרי הודיע ה' אותנו כל זאת הבה נתנה ראש לוקה והא הו"ל כלאו שאין בו מעשה ,וכן מוכח ג"כ
ונשובה לדברי הגרנ"ט והקה"י ונימא הכי, ממה שלא כתב דתלי בג"ר ע"ש ,והביאור בזה ע"פ
דמ"ש הגרנ"ט דאיכא פלוגתא בין הרא"ש להר"ן דרכנו הוא כמשנ"ת בשיטת הר"ן דהכי ס"ל ג"כ
דהרא"ש ז"ל ס"ל דבנזירות אינו עובר עד ג"ר זה לרמב"ם דכשאמר שלא אפטר הוי כקבלת נזירות מיד
משום דס"ל דהג"ר הוא שיעור באיחור וכל זמן שלא לכן עובר הוא על ב"ת לאלתר שהרי מצווה לקיים את
איחר ג"ר ליכא להאי דינא דב"ת משא"כ הר"ן פליג מה שקיבל עליו שזו הנזירות ,ברם אם נימא דהוי נדר
וס"ל דאיכא ב"ת מיד ורק שבתוך ג"ר לא חשיב לנדור הרי דלא שייך לעבור ע"ז בב"ת לאלתר דהא לא
כמאחר ,אינו מוכרח וזה עפמ"ש דמחלוקתם היא האם פירש בנדרו מתי קיבל עליו לנדור נדר של נזירות וכנ"ל.
היתה קבלת נזירות או לא אבל הא מיהת לתרווייהו כל וסייעתא רבתי יש לדברים הללו ג"כ מדברי הרמב"ם
שקיבל עליו נזירות שפיר עובר בבל תאחר לאלתר דומיא בריש פ"ח מהלכות מתנות עניים שכתב
למה שפסקו לגבי צדקה דלא תליא במקדש ,ועפ"ז גם וז"ל ,הצדקה הרי היא בכלל הנדרים ,לפיכך האומר הרי
אין הכרח למ"ש הקה"י למיעבד לן פלוגתא בין התוס' סלע לצדקה או הרי הסלע הזו צדקה חייב ליתנה לעניים
להרא"ש דלהתוס' עובר מיד בב"ת משא"כ להרא"ש אינו מיד ואם איחר חייב בלא תאחר לשלמו שהרי בידו ליתן
עובר רק לאחר ג"ר ,דז"א די"ל דהתוס' בשני התירוצים מיד והעניים מצויין הן עכ"ל ,מבואר ברמב"ם דדבר
שכתבו נחלקו האם יש שם קבלת נזירות בהאי לישנא דלא תלי במקדש עובר בב"ת מיד ,ובאמת דהמעיין
דלא אפטר או לא ,ולצד שאין שם קבלת נזירות גם הם בחידושי הר"ן בשמעתין יראה שהביא את דברי הרמב"ם
ז"ל מודו שאינו עובר רק לאחר ג"ר ,ואם יש שם קבלת הללו לסייע ליסוד דבריו דמידי דלא תלי במקדש לא תלי
נזירות שפיר עובר לאלתר בב"ת דומיא דצדקה ובזה גם ברגלים ומידי דתלי במקדש תלי ברגלים ,ומעתה י"ל
הרא"ש יודה וכמשנ"ת לעיל באופן שנמצינו אומרים דנזירות דלא תלי במקדש לא תלי בג"ר וכיון שאמר שלא
דלדינא ליכא פלוגתא בינייהו וכל מחלוקתם היא בפירושא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר ויש שם קבלת נזירות
וכמש"ל בשיטת הרמב"ם הלכך ע"כ לומר דנזירות הוי
דשמעתא.
אלא דלכאורה יש לשדות נרגא בפירושנו לדברי דומיא דצדקה דעובר על ב"ת לאלתר.
הרא"ש ,ובהקדם דיעויין שם בר"ן בנדרים ולכאורה יש לסייע לדברינו דהנה המעיין ברא"ש
שכתב דבנדר והוא בבית הקברות שעובר בב"ת שצריך בשמעתין יראה שכתב לבאר את דברי רבא
לצאת ולקבל עליו נזירות ,ואילו ברש"י בנזיר ט"ז ע"ב שבצדקה עובר לאלתר היינו בבל תאחר ,וכ"כ הטור
ד"ה ר"ל מבואר שא"צ בקבלת נזירות ע"ש ,וכן מורין בשמו בסימן רנ"ז ס"ג מיו"ד ע"ש ,וזה כדברי הרמב"ם
דברי הרא"ש שם בנדרים בד"ה כגון ,ואעפ"כ כתב והר"ן ז"ל דכל דלא תלי במקדש א"צ בג"ר אלא עובר
הרא"ש דאינו עובר בב"ת רק לאחר ג"ר ,וכן בטימא על ב"ת לאלתר ,ולפ"ז יש להעיר דלכאורה האיך פסק
עצמו במזיד התם ודאי לכאורה שאין שום צורך בקבלת דהאומר שלא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר אע"פ
נזירות וסגי ליה בקבלה קמייתא ואפ"ה כתב הרא"ש שצריך לנהוג נזירותו מיד מהאי חששא דשמא ימות מ"מ
שאינו עובר בב"ת רק לאחר ג"ר ,וזה דלא כמש"ל לעבור על ב"ת אינו עובר עד שיעברו ג"ר ,והרי כיון
דבאמת גם להרא"ש אם היתה קבלת נזירות להדיא היה דנזירות לא תליא במקדש היה לו לפסוק שעובר לאלתר
עובר בב"ת לאלתר וכדס"ל להרמב"ם והר"ן ,ובאמת וכמו שפסק לגבי צדקה וכמשנ"ת ג"כ בשיטת הרמב"ם
דהמעיין בגרנ"ט ז"ל יראה שציין בדבריו את דברי והר"ן ז"ל שאין לחלק ביניהם ,וי"ל דשאני הכא דכיון
הרא"ש הנ"ל דהיכא דנטמא במזיד ומאחר נזירות טהרה שקיבל עליו לנדור בנזירות ולא קיבל עליו את הנזירות
דאינו עובר בב"ת רק לאחר ג"ר וזה אע"פ שהיתה שם כל כה"ג גם הרא"ש מודה שאינו עובר בב"ת לאלתר
קבלת נזירות להדיא לפני שנטמא וא"צ בקבלתה אחרי וכמש"ל ,ומיניה נשמע דלדעת הרמב"ם והר"ן ז"ל דס"ל
שנטמא וזה דלא כמ"ש (ומ"מ מ"ש הגרנ"ט בדעת דבכה"ג שאמר שלא אפטר וכו' דעובר על ב"ת לאלתר
הרא"ש דגם כשאומר הרי עלי להביא קרבן מיד דלא זה משום שיש שם קבלת נזירות הלכך כיון דלא תליא
עובר רק לאחר ג"ר זה מנ"ל) ,אלא דאם כך פירושם
