Page 17 - MINHAT SHALOM
P. 17
שלום יא ב ןמיס מנחת
ממון הלכך עובר מיד בב"ת ,משא"כ הרשב"א פליג דג"ר הם גזה"כ והם הסיבה שעובר עי"ז בב"ת וכנ"ל
וס"ל דנדרי צדקה הוו כקרבנות שאינו עובר רק לאחר בשם הדבר"י ז"ל.
ג"ר ,יעו"ש מילתא בטעמא ,מבואר בקה"י כמש"ל ליישב
את דברי התוס' קמן עפמ"ש הגרנ"ט בפירוש דברי ג) ויש בזה דברים מפורשים בקה"י בסימן ד' שכתב
הר"ן בנדרים דשייך ב"ת לאלתר במחייב עצמו וזה הדין לבאר את דברי התוס' ע"פ דבריהם בההיא
בצדקה סתם היכא דקיימי עניים דעובר בב"ת מיד ,ועיין שמעתא דנדרים שגם הוא ז"ל חקר כהנ"ל ,האם בהא
דב"ת ליכא אלא בג"ר הוא משום דהמאחר שעה אחת
עוד מ"ש בזה לפנינו בס"ד. עובר בב"ת אלא שבתוך ג"ר לא מיקרי מאחר דהו"ל
וכן הוא באבי עזרי פ"ח ממתנות עניים הלכה א' כמלוה בתוך זמנו דלא חשיב כמאחר כלל ,ולפ"ז היכא
שכתב על תמיהת הרשב"א והרי גם בקרבנות אם שזמן חיובו הוא לפני ג"ר יעבור בב"ת מיד בלא ג"ר,
נמצא בירושלים הא קאי מקדש וקיימי עניים ,דלא שייך או דילמא דהשיעור של איחור בכדי לעבור על ב"ת
להשוות קיימי עניים לקיימי כהנים ומקדש ,דבצדקה מה נקבע בג"ר שלימים ,ותלי לה במה שנחלקו התוס'
שיש עניים לפנינו זה המחייב בנתינת צדקה הלכך אם לא והרא"ש בנדרים בהא דאמר שלא אפטר מן העולם עד
נתן עובר מיד בב"ת ,אבל בקרבנות מה שקיימי כהנים שאהא נזיר דאמרינן דלאלתר הוי נזיר דילמא מיית,
ומקדש אין זה מוסיף בחיובו ואינו חייב יותר להקריב ופירשו שם התוס' כיון דמחוייב לקבל נזירות לאלתר
מיד ולכל היותר אין בזה אלא משום זריזין מקדימין מחמת האי חששא דדילמא מיית הלכך עובר בב"ת מיד
למצוות ע"ש ,וביאור דב"ק הוא עפמש"ל בשיטת התוס' אף בלא ג"ר ,אבל הרא"ש שם בפירושו מפרש דכיון
דלגבי קרבנות כל זמן שלא עברו ג"ר הוי כבתוך זמנו דלאלתר ראוי שיקבל עליו נזירות מחמת האי חששא
דאין שם איחור כלל הלכך אע"פ דקיימי כהנים וקאי דשמא ימות עובר בב"ת רק לאחר ג"ר ,ומוכח דהתוס'
מקדש אינו בב"ת ,משא"כ בצדקה דסיבת החיוב היא מה סברי דבמאחר שעה אחת איכא ב"ת אלא שבסתם נדרי
שהעני לפניו וזקוק לעזרתו א"כ כל שאינו נותן לו לאלתר קרבנות נתנה לו תורה זמן קבוע לפרוע עד ג"ר ולכן
עד אז אינו עובר בב"ת שהרי עדיין אינו "מאחר" ,אבל
עובר מיד בב"ת. כשאומר לא אפטר מן העולם וכו' שהטיל חיוב על עצמו
ד) ויש להוסיף על דברי הגרנ"ט והקה"י ומרן זצ"ל אפילו לקודם ג"ר ממילא כל שעה מאחר הוא ,ובמאחר
את מ"ש בחידושי ר' ראובן עמ"ס נדרים סימן אפילו רגע אחד איכא ב"ת מיד ,אבל הרא"ש ז"ל ס"ל
ד' ליישב את תמיהת הרשב"א ע"ד התוס' וזת"ד ,דיש כהצד הב' דיסוד ג"ר הוא דמתחילת הג"ר כבר מיקרי
לחלק בין מצות צדקה לבין חיוב קרבנות ,דבחיוב קרבן "מאחר" ואפ"ה אינו עובר בב"ת אלא כשיעברו ג"ר
אם איחר איזה זמן לא עבר אלא על חיוב זריזין מקדימין הלכך אע"פ שמתחייב מיד מהאי חששא דשמא ימות
למצוות ,אבל במצות צדקה דילפינן מכי יהיה בך אביון
באחד שעריך וגו' די מחסורו אשר יחסר לו ,הנה אם לא אפ"ה אינו עובר בב"ת עד שיעברו ג"ר.
השביע את הרעב היום ולא הלביש את הערום היום ולפ"ז כתב הקה"י יש חילוק בין חיוב קרבנות
אע"פ שמלא את חסרונו למחר מ"מ עבר בזה במה שלא והקדשות לחיובי ממון ,דבקרבנות הרי שיטת
מלא את המחסור של היום הקודם וכמעשה דנחום איש התוס' להלן ו' ע"א בד"ה יקריב שבתוך ג"ר אין הגזבר
גם זו הנזכר במסכת תענית כ"א ע"א ,וא"כ יש לפרש יכול למשכנו (זולת היכא דאיכא חשש שאח"כ לא יהא
דסברת קיימי עניים שבגמרא לא רק משום שבידו לקיים ממה לגבות ממנו) משום דהו"ל כחוב תוך זמנו וזה בין
את המצוה הוא וכמו שהבין הרשב"א ז"ל ,אלא משום בחיוב שחייב את עצמו כגון נדרים ונדבות עולות ושלמים
דבקיימי עניים המצוה היא למלא את מחסורם כעת ,ולא ובין בחיוב שחייבתו תורה כגון חטאות ואשמות דבכל זה
רק איחור זריזות יש בזה אלא שבאיחורו עובר על מצות אמרה תורה שיש לו זמן להשהות תשלומיו עד ג"ר,
צדקה של היום ולא קיים אלא מצות צדקה של מחר ולכן ואילו חלות חיוב ממון סתם אשכחן דחייב לשלם לאלתר
עובר בב"ת לאלתר ,משא"כ בקרבנות דליכא להאי סברא וכגון מזיק לחבירו וכיו"ב ,ובנדרי צדקה יש לעיין אי
א"כ רק את מצות זריזין הוא שביטל שהיה לו להביא את דמי לדיני קרבנות דעד ג"ר הוי תוך זמנו או כדיני
קרבנותיו ברגל הראשון שבא לביהמ"ק וכדילפינן לזה ממונות דמיד הוי זמנו ,דהא צדקה נמי נעשה חיוב
מובאת שמה והבאתם ,אבל ב"ת ליכא עד שיעברו עליו ממונא לעניים ואמירתו כמסירתו חשיבא להסוברים דגם
ג"ר ע"ש ,וע"ע באבי עזרי ובקה"י שכתבו ליישב את בהקדש עניים איתא להאי דינא דאמירתו לגבוה
מה שהקשה הרשב"א והרי בקרבנות יש עשה ברגל כמסירתו להדיוט ,וכתב דבזה גופא פליגי התוס'
הראשון וא"כ יתחייב בב"ת ,די"ל שעשה זה אינו מחיובי והרשב"א ז"ל ,דהתוס' ס"ל דנדרי צדקה הוו כחיוב
