Page 19 - MINHAT SHALOM
P. 19

‫שלום יג‬  ‫ב ןמיס‬                                         ‫מנחת‬

‫שיתבאר מזה בס"ד לפנינו‪ ,‬דאל"כ אלא דס"ל להר"ן‬            ‫וכתירוץ קמא שבתוס' מורין דברי הרא"ש שם שכתב‬
‫כתירוץ קמא של התוס' א"כ היה לו לפרש דמיירי‬              ‫וז"ל‪ ,‬לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר‬
‫שקיבל עליו אח"כ נזירות וכמ"ש התוס' בתירוץ קמא‬           ‫דמן ההיא שעתא הוה ליה נזיר‪ ,‬ולא שיהא אסור לשתות‬
‫והרא"ש‪ ,‬ומדלא כתב כן ע"כ דס"ל דאין צורך בקבלת‬           ‫יין מיד כמו הדמיון שמביא מתרומה דהתם כל שעתא‬
‫נזירות משום דזוהי גופא קבלת הנזירות‪ ,‬וכ"ה שם‬            ‫ושעתא אמרינן דילמא השתא מיית‪ ,‬אבל הכא כל כמה‬
                                                        ‫דלא אמר הריני נזיר לא חלה עליו נזירות‪ ,‬אלא הכי‬
             ‫ברא"ש בשם יש מפרשים‪.‬‬                       ‫מייתי מתרומה דכיון דאסורה בתרומה מיד משום חששא‬
‫ו) ולכאורה דברי הרמב"ם מורין כמשנ"ת בשיטת‬               ‫דשמא ימות ה"נ מן ההיא שעתא ראוי לו לקבל עליו‬
‫הר"ן דיעויין בפ"א מהלכות נזירות‬                         ‫נזירות מיד משום חשש שמא ימות ולא יקיים דבריו‪,‬‬
‫ה"ד שכתב וז"ל‪ ,‬האומר לא אפטר מן העולם עד‬                ‫ואפילו מאן דפליג בגיטין כ"ח ע"א ואמר לא חיישינן‬
‫שאהיה נזיר הרי זה נזיר מיד שמא ימות עתה‪ ,‬ואם‬            ‫שמא ימות‪ ,‬הכא לזמן מרובה דלימי נזירות חיישינן‪,‬‬
‫איחר נזירותו הרי זה עובר בלא תאחר לשלמו ואין לוקין‬      ‫הלכך כיון דראוי לקבל עליו נזירות לאלתר אם ישהה ג'‬
‫על לאו זה עכ"ל‪ ,‬ועיין שם באחרונים (אבי עזרי והגרי"ז‬     ‫רגלים עובר בבל תאחר עכ"ל‪ ,‬מבואר ברא"ש דבהאי‬
‫שם פ"ד ה"י והגרש"ר עמ"ס נדרים סימן ד') שהוקשה‬           ‫לישנא שלא אפטר אין קבלת נזירות אלא קבלה לקבל‬
‫להם דהנה ממ"ש הרמב"ם הרי זה נזיר מיד משמע‬               ‫עליו נזירות וכמ"ש דכל כמה דלא אמר הריני נזיר לא‬
‫שאין צורך בשום קבלה עוד אלא דבהאי לישנא דלא‬             ‫חלה עליו נזירות‪ ,‬וכן מוכח ג"כ ממ"ש הרא"ש ה"נ מן‬
‫אפטר מונח קבלת נזירות‪ ,‬ואילו מהמשך דבריו שכתב‬           ‫ההיא שעתא ראוי לו "לקבל" עליו נזירות מיד משום‬
‫ואם איחר נזירותו הרי זה עובר בבל תאחר משמע‬              ‫חשש שמא ימות וכו'‪ ,‬וכ"כ המל"מ הנ"ל בדעת הרא"ש‬
‫דעדיין אינו נזיר ורק דאיכא עליו חיוב להיות נזיר‪ ,‬ויכול‬  ‫דהאומר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר כוונתו‬
‫לאחר נזירותו אלא דאם מאחר עובר בב"ת והם תרתי‬            ‫היא שקיבל עליו לקבל נזירות קודם שיפטר ואמרינן ליה‬
‫דסתרי‪ ,‬דאם איתא דא"צ בקבלת נזירות ולכן כתב‬              ‫שמיד יקבל עליו הנזירות שמא ימות ע"ש‪ ,‬ודברים הללו‬
‫הרמב"ם הר"ז נזיר מיד‪ ,‬א"כ צ"ע הרי דלא שייך מה‬           ‫בפירוש דברי הרא"ש ז"ל עולים בקנה אחד עם משנ"ת‬
‫שכתב שאם איחר נזירותו עובר על ב"ת‪ ,‬והלא באיסור‬
‫נזיר הוא עובר ולא בב"ת‪ ,‬וכמו שהקשו בגמ' דאי אמר‬                       ‫בתירוץ קמא של התוס'‪.‬‬
                                                        ‫אולם דברי הר"ן שם לכאורה מורין כתירוץ בתרא של‬
       ‫הריני נזיר הו"ל נזיר אכל קם בבל יאכל‪.‬‬            ‫התוס' והראב"ד שכתב‪ ,‬ומתרץ רבא כגון דאמר‬
‫והנה אם היינו מבארים ומפרשים את דברי הרמב"ם‬             ‫לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר ובכה"ג מן ההיא‬
‫כמשנ"ת בשיטת התוס' בתירוץ בתרא ובדברי‬                   ‫שעתא קם ליה בבל תאחר‪ ,‬דכיון שהתנה ואמר לא‬
‫הר"ן ודעימיה הרי דלכאורה אין מקום לקושי' הנ"ל על‬        ‫אפטר מן העולם משמע דה"ק הרי עלי למנות נזירות‬
‫דבריו‪ ,‬והיינו דאע"פ דאיכא בהאי לישנא שלא אפטר מן‬        ‫בענין שלא יהא חשש בדבר שאשלים נזירותי קודם‬
‫העולם עד שאהיה נזיר לשון קבלת נזירות‪ ,‬מ"מ כיון‬          ‫שאפטר מן העולם‪ ,‬מש"ה אף דלישנא לא משמע דאהא‬
‫שלא קבע זמן בקבלתו זו אלא שאמר שעד שלא אפטר‬             ‫נזיר מעתה מיהו קם בב"ת לאלתר‪ ,‬ואע"ג דבפ"ק‬
‫שיהא נזיר פעם אחת בחיי חיותו‪ ,‬הרי שאין מתברר זמן‬        ‫דר"ה איתא דאינו עובר בב"ת רק לאחר ג' רגלים‪ ,‬התם‬
‫זה עד שיתחיל לנהוג נזירות בפועל‪ ,‬אלא דאעפ"כ‬             ‫מיירי באומר הרי עלי בסתמא‪ ,‬אבל הכא כשאמר לא‬
‫אמרינן ליה קום ונהוג נזירותך לאלתר מהאי חששא‬            ‫אפטר מן העולם הו"ל כאומר הרי עלי להביא קרבן‬
‫דמיתה וכל שאינו עושה כן הרי הוא עובר בב"ת‬               ‫מיד דקם ליה בב"ת לאלתר ע"ש‪ ,‬והנה מהאי לישנא‬
‫מהשתא‪ ,‬וסייעתא יש לפירוש זה בדברי הרמב"ם דיעויין‬        ‫שכתב הר"ן דכיון שהתנה ואמר לא אפטר מן העולם‬
‫שם בפ"ד ה"י שכתב וז"ל‪ ,‬ומי שאמר הריני נזיר יום‬          ‫משמע דהכי קאמר "הרי עלי למנות נזירות" בענין שלא‬
‫אחד לפני מיתתי הרי זה אסור לשתות ביין ולהטמא‬            ‫יהא חשש בדבר שאשלים נזירותי וכו'‪ ,‬מוכח דכל הנידון‬
‫ולגלח לעולם‪ ,‬וע"ש בכס"מ שכתב דדין זה נלמד מהא‬           ‫הוא רק האיך לקיים את מה שקיבל עליו ולהתחיל למנות‬
‫דאמרינן גבי לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר‪ ,‬וצ"ב‬         ‫לנזירותו‪ ,‬אבל לא את עצם קבלת הנזירות‪ ,‬וזה משום‬
‫האיך נלמד דין זה שאמר הריני נזיר דמיירי שקיבל עליו‬      ‫דס"ל כתירוץ בתרא של התוס' והראב"ד דיש שם קבלת‬
‫נזירות לאלתר מהאי דינא דלא אפטר שצריך עדיין לקבל‬        ‫נזירות‪ ,‬ורק שלא קבע לזה זמן‪ ,‬וע"ז כתב הר"ן דכיון‬
‫עליו נזירות‪ ,‬ולהנ"ל ניחא דבאמת גם בלא אפטר יש שם‬        ‫שאמר לא אפטר מן העולם הו"ל כאומר הרי עלי להביא‬
‫קבלת נזירות ורק שיש לחלק בין קיבל עליו נזירות אחת‬       ‫קרבן מיד שעובר על ב"ת לאלתר‪ ,‬ומ"מ רק כאן הוא‬
‫של שלשים יום תוך ימי חייו לבין יום אחד לפני מיתתו‪,‬‬      ‫שמפרשין דבריו כך מהאי חששא דמיתה או מהטעם‬
‫אבל הא מיהת בתרווייהו איכא קבלת נזירות‪ ,‬ובזה סרה‬
   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24