Page 19 - MINHAT SHALOM
P. 19
שלום יג ב ןמיס מנחת
שיתבאר מזה בס"ד לפנינו ,דאל"כ אלא דס"ל להר"ן וכתירוץ קמא שבתוס' מורין דברי הרא"ש שם שכתב
כתירוץ קמא של התוס' א"כ היה לו לפרש דמיירי וז"ל ,לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר
שקיבל עליו אח"כ נזירות וכמ"ש התוס' בתירוץ קמא דמן ההיא שעתא הוה ליה נזיר ,ולא שיהא אסור לשתות
והרא"ש ,ומדלא כתב כן ע"כ דס"ל דאין צורך בקבלת יין מיד כמו הדמיון שמביא מתרומה דהתם כל שעתא
נזירות משום דזוהי גופא קבלת הנזירות ,וכ"ה שם ושעתא אמרינן דילמא השתא מיית ,אבל הכא כל כמה
דלא אמר הריני נזיר לא חלה עליו נזירות ,אלא הכי
ברא"ש בשם יש מפרשים. מייתי מתרומה דכיון דאסורה בתרומה מיד משום חששא
ו) ולכאורה דברי הרמב"ם מורין כמשנ"ת בשיטת דשמא ימות ה"נ מן ההיא שעתא ראוי לו לקבל עליו
הר"ן דיעויין בפ"א מהלכות נזירות נזירות מיד משום חשש שמא ימות ולא יקיים דבריו,
ה"ד שכתב וז"ל ,האומר לא אפטר מן העולם עד ואפילו מאן דפליג בגיטין כ"ח ע"א ואמר לא חיישינן
שאהיה נזיר הרי זה נזיר מיד שמא ימות עתה ,ואם שמא ימות ,הכא לזמן מרובה דלימי נזירות חיישינן,
איחר נזירותו הרי זה עובר בלא תאחר לשלמו ואין לוקין הלכך כיון דראוי לקבל עליו נזירות לאלתר אם ישהה ג'
על לאו זה עכ"ל ,ועיין שם באחרונים (אבי עזרי והגרי"ז רגלים עובר בבל תאחר עכ"ל ,מבואר ברא"ש דבהאי
שם פ"ד ה"י והגרש"ר עמ"ס נדרים סימן ד') שהוקשה לישנא שלא אפטר אין קבלת נזירות אלא קבלה לקבל
להם דהנה ממ"ש הרמב"ם הרי זה נזיר מיד משמע עליו נזירות וכמ"ש דכל כמה דלא אמר הריני נזיר לא
שאין צורך בשום קבלה עוד אלא דבהאי לישנא דלא חלה עליו נזירות ,וכן מוכח ג"כ ממ"ש הרא"ש ה"נ מן
אפטר מונח קבלת נזירות ,ואילו מהמשך דבריו שכתב ההיא שעתא ראוי לו "לקבל" עליו נזירות מיד משום
ואם איחר נזירותו הרי זה עובר בבל תאחר משמע חשש שמא ימות וכו' ,וכ"כ המל"מ הנ"ל בדעת הרא"ש
דעדיין אינו נזיר ורק דאיכא עליו חיוב להיות נזיר ,ויכול דהאומר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר כוונתו
לאחר נזירותו אלא דאם מאחר עובר בב"ת והם תרתי היא שקיבל עליו לקבל נזירות קודם שיפטר ואמרינן ליה
דסתרי ,דאם איתא דא"צ בקבלת נזירות ולכן כתב שמיד יקבל עליו הנזירות שמא ימות ע"ש ,ודברים הללו
הרמב"ם הר"ז נזיר מיד ,א"כ צ"ע הרי דלא שייך מה בפירוש דברי הרא"ש ז"ל עולים בקנה אחד עם משנ"ת
שכתב שאם איחר נזירותו עובר על ב"ת ,והלא באיסור
נזיר הוא עובר ולא בב"ת ,וכמו שהקשו בגמ' דאי אמר בתירוץ קמא של התוס'.
אולם דברי הר"ן שם לכאורה מורין כתירוץ בתרא של
הריני נזיר הו"ל נזיר אכל קם בבל יאכל. התוס' והראב"ד שכתב ,ומתרץ רבא כגון דאמר
והנה אם היינו מבארים ומפרשים את דברי הרמב"ם לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר ובכה"ג מן ההיא
כמשנ"ת בשיטת התוס' בתירוץ בתרא ובדברי שעתא קם ליה בבל תאחר ,דכיון שהתנה ואמר לא
הר"ן ודעימיה הרי דלכאורה אין מקום לקושי' הנ"ל על אפטר מן העולם משמע דה"ק הרי עלי למנות נזירות
דבריו ,והיינו דאע"פ דאיכא בהאי לישנא שלא אפטר מן בענין שלא יהא חשש בדבר שאשלים נזירותי קודם
העולם עד שאהיה נזיר לשון קבלת נזירות ,מ"מ כיון שאפטר מן העולם ,מש"ה אף דלישנא לא משמע דאהא
שלא קבע זמן בקבלתו זו אלא שאמר שעד שלא אפטר נזיר מעתה מיהו קם בב"ת לאלתר ,ואע"ג דבפ"ק
שיהא נזיר פעם אחת בחיי חיותו ,הרי שאין מתברר זמן דר"ה איתא דאינו עובר בב"ת רק לאחר ג' רגלים ,התם
זה עד שיתחיל לנהוג נזירות בפועל ,אלא דאעפ"כ מיירי באומר הרי עלי בסתמא ,אבל הכא כשאמר לא
אמרינן ליה קום ונהוג נזירותך לאלתר מהאי חששא אפטר מן העולם הו"ל כאומר הרי עלי להביא קרבן
דמיתה וכל שאינו עושה כן הרי הוא עובר בב"ת מיד דקם ליה בב"ת לאלתר ע"ש ,והנה מהאי לישנא
מהשתא ,וסייעתא יש לפירוש זה בדברי הרמב"ם דיעויין שכתב הר"ן דכיון שהתנה ואמר לא אפטר מן העולם
שם בפ"ד ה"י שכתב וז"ל ,ומי שאמר הריני נזיר יום משמע דהכי קאמר "הרי עלי למנות נזירות" בענין שלא
אחד לפני מיתתי הרי זה אסור לשתות ביין ולהטמא יהא חשש בדבר שאשלים נזירותי וכו' ,מוכח דכל הנידון
ולגלח לעולם ,וע"ש בכס"מ שכתב דדין זה נלמד מהא הוא רק האיך לקיים את מה שקיבל עליו ולהתחיל למנות
דאמרינן גבי לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר ,וצ"ב לנזירותו ,אבל לא את עצם קבלת הנזירות ,וזה משום
האיך נלמד דין זה שאמר הריני נזיר דמיירי שקיבל עליו דס"ל כתירוץ בתרא של התוס' והראב"ד דיש שם קבלת
נזירות לאלתר מהאי דינא דלא אפטר שצריך עדיין לקבל נזירות ,ורק שלא קבע לזה זמן ,וע"ז כתב הר"ן דכיון
עליו נזירות ,ולהנ"ל ניחא דבאמת גם בלא אפטר יש שם שאמר לא אפטר מן העולם הו"ל כאומר הרי עלי להביא
קבלת נזירות ורק שיש לחלק בין קיבל עליו נזירות אחת קרבן מיד שעובר על ב"ת לאלתר ,ומ"מ רק כאן הוא
של שלשים יום תוך ימי חייו לבין יום אחד לפני מיתתו, שמפרשין דבריו כך מהאי חששא דמיתה או מהטעם
אבל הא מיהת בתרווייהו איכא קבלת נזירות ,ובזה סרה
