Page 15 - MINHAT SHALOM
P. 15
שלום ט ב ןמיס מנחת
עובר בעשה ,דא"כ הוה ליה למימר עד דעבר עליה רגל ועיין שם בלח"מ שהביא את דברי הב"י בסימן קכ"ז
אחד כקרבן עכ"ל ,והמתבאר מתוך דבריהם דבל תאחר מאה"ע שהקשה ע"ד הראב"ד דאמאי הכשיר גט
דצדקה הוא בתרי אנפי ,דהיכי דקיימי עניים עובר מאוחר אף לכתחילה ולא חשש להאי טעמא דשמא יחפה
לאלתר והיכי דלא קיימי עניים אינו עובר אלא לאחר ג"ר על בת אחותו ,ותירץ דכיון דכתוב בו זמן וכשיגיע אותו
כהאי דינא דקרבנות ,וכן מבואר בדבריהם בד"ה לקט זמן אי אפשר לחפות עליה כשר וכדמכשרינן בכתוב בו
דהיכא דשקיל לנפשיה ממון עניים לקט שכחה ופאה דאי שבוע שנה או חודש משום דאהני לשבוע ולשנה דלקמיה
איכא עניים עובר לאלתר בב"ת והיכא דליכא עניים אינו וכדאיתא שם בגמ' ובפוסקים ,והקשה הלח"מ דא"כ
לפ"ז צ"ע גט מוקדם אמאי פסול הא אהני לשבוע
עובר אלא בשעברו ג"ר. דלקמיה ,ולכן כתב וז"ל ,אלא ודאי כל גט שנעשה
ועיין ברשב"א שהשיג על דברי התוס' דאם איתא כי בפסול לא אמרינן דכשר משום הך טעמא ולא אמר
קאמר רחמנא דלא עבר בקרבנות עד שיעברו בגמרא גבי שבוע אלא דאינו משקר שם במה שכותב
עליו שלש רגלים היינו משום דלא אטרח עליה עד שלש
רגלים וכיון שכן אלו איתיה בירושלים ואפרשיה לקרבן אבל הכא דמשקר לא אהני הך טעמא עכ"ל.
יעבור עליה לאלתר דהא קאי מקדש והא קיימי כהנים אלא דלפ"ד הלח"מ שוב הדרא קושיית הב"י על
וקיימא בהמה ,ועוד דכיון דחייב בעשה ברגל אחד הראב"ד וזה מן התימה לומר שכזה דבר פשוט
מובאת שמה והבאתם שמה ממילא ליקום בבל תאחר נעלם מעיני הבדולח של הראב"ד ז"ל ,ולכן נראה
וכר' מאיר דהא חייבו להביאו וכיון שהוא מחוייב בכך דהעיקר כמ"ש הב"י ליישב את דברי הראב"ד ומה
ובא לירושלים יעבור דהא קאי מקדש וכהנים וכו' ,ועוד שהקשה הלח"מ מאי שנא גט מוקדם ממאוחר ,לענ"ד
דאם איתא דצדקה קא עבר עלה לאלתר בבל תאחר אם אין מזה שום קושיא דשאני מוקדם ממאוחר וזה
כן קרא לצדדין כתיב וכו' ,יעו"ש שהרבה חבילין עפמש"ל דבמוקדם מוכח דשקר הוא וכל כוונתו היא
דמעיקין על התוס' ודחה דבריהם בשתי ידים והעלה לחפות עליה או להפסידה פירות ולכן יש לפוסלו ובעיקר
דלעולם ג' רגלים לבל תאחר גזרת הכתוב היא ועד אם נחשיבנו כדין מרומה דאז הגט אף בטל הוא מה"ת
שיעברו עליו אינו עובר ואפילו קיימי עניים וקאי מקדש וכנ"ל ,משא"כ במאוחר דרוצה הוא לאכול פירות עד
וקיימי כהנים והיינו ברייתא ,ודרבא לחייבו בעשה דמוצא אותו זמן וכן שלא תגבה כתובתה עד אז ולכן היה
שפתיך וכדדרשינן מוצא שפתיך זו מצות עשה ,והיינו נמי מוכרח לכתוב זמן זה ,א"כ אין בכתיבתו משום שקר
דרבא לא אמרה אהאי פלוגתא דהני תנאי ולא אברייתא ומרמה כלל דהא הו"ל ככותב בגט ע"מ שתתני לי
מאתים זוז ולכן כשר הוא ,ואי משום דאיכא למיחש שמא
דכי תדור נדר אלא אאידך ברייתא דמוצא שפתיך. יחפה על ב"א ע"ז כתב הב"י דהו"ל ככתב בו שבוע
והלום ראיתי בדברי יחזקאל סימן י"ג שכתב לבאר שנה או חודש דכשר לכתחילה ,ודוק היטב כי נכון הוא
וליישב את דברי התוס' כך ,דאין כוונת התוס'
לחלק ב"ת דקרא לצדדין ולתת טעם לקרא דמש"ה אינו בעזרת החונן לאדם דעת.
עובר בפחות מג"ר משום דלא אטרח רחמנא עליה עד
ג"ר כמו דנסיב ליה הרשב"א בשיטתם ,אלא גדרן של סימן ב
דברים כך הוא דלפי מה שיתבאר בסמוך בשיטת רש"י בענין בל תאחר
ותוס' דעיקר זמן דג"ר לענין ב"ת הוא מטעם דגלי
קרא דכל שלא עברו ג"ר עדיין הוא תוך זמנו ואינו א) גמ' דף ד' ת"ר חייבי הדמין והערכין החרמין
בכלל איחור ,רק דע"י ג"ר נקבע הזמן ואז מיקרי וההקדשות חטאות ואשמות עולות ושלמים
מאחר ,ומה"ט בפסח דזמנו הוא בע"פ דוקא אי לא צדקות ומעשרות בכור ומעשר ופסח לקט שכחה ופאה
אקרביה מיד עובר ולא בעי ג"ר וכדאיתא בתוס' ה' כיון שעברו עליהן שלשה רגלים עובר בבל תאחר .מבואר
ע"א בד"ה ואי ,נמצא דיסוד האיסור דלא תאחר הוא דבכולהו אינו עובר אלא רק לאחר ג"ר ,וכתבו התוס'
שלא יאחר מן הזמן שקבעה לו התורה ,אלא דכל דבר בד"ה צדקות והא דאמר רבא לקמן ו' ע"א וצדקה
יש לו את הזמן שקבעו לו ,פסח זמנו בערב פסח בדוקא מיחייב עלה לאלתר ה"מ דקיימי עניים ,אבל לא מיחייב
ושאר קרבנות זמנם בג"ר ,ועפ"ז מתבאר היטב האי להדורי בתרייהו כל זמן שלא עברו שלשה רגלים ,והא
דינא דרבא דאמר דבצדקה אי קיימי עניים עובר לאלתר דפריך פשיטא ומשני מהו דתימא הואיל ובעניינא
ואי לא קיימי אינו עובר אלא לאחר ג"ר ,משום דהזמן דקרבנות כתיב עד דעברו עליה שלשה רגלים כקרבנות,
של צדקה הוא מיד דקיימי עניים ואז הוא קביעת הזמן היינו אפילו היכי דקיימי עניים ,ואין לפרש דהא דקאמר
שלה ודמי לפסח דזמנו מיד ,אבל אי לא קיימי עניים אז עובר לאלתר היינו עשה כדאשכחן באחריני דברגל אחד
