Page 11 - MINHAT SHALOM
P. 11
מנחת א ןמיס שלום ה
מנכסים משועבדים אבל גובה הוא מבני חורין וכן מעיקרא" ,וכל שקול ושוברו עמו הא קי"ל דאינו קול
פירש"י ז"ל ולזה הסכימו הרמב"ן והרשב"א ,והוסיף שם למיחש ליה וכדאיתא בפרק בתרא דגיטין דף פח-פט
הרה"מ וז"ל והם ז"ל הקשו ואמרו והלא העדים פסולין יעו"ש ,וסיים הרא"ש בזה"ל וכ"ש למגרש בגט פסול
הם שהקדימו השטר ,ותירצו משכחת לה בשטר שאין בו דליכא רינון כלל שיודעין שמעיקרא "לא היה גט" וליכא
קנין וכתבוהו ללוה ולא היה מלוה עמו וכתב ללוות בניסן קלא כלל הלכך א"צ גט משני ומותרת לחזור לראשון
ולא לוה עד תשרי ואע"פ שעשו שלא כדין שלא היה עכ"ל ,הרי דשפתי הרא"ש ברור מללו דהטעם שמותרת
להם לכתוב כמו שיתבאר בפרק זה אינן נפסלין בכך ,אי לחזור לראשון משום שלא היה תורת גט עליו ולא
נמי כגון שטעו בעיבורו של חודש ,אי נמי כגון שהיו מטעמיה דהב"ח דוק ותשכח כי קיצרתי ,ודברים אלו
אנוסין מחמת נפשות ונודע מפי עדים אחרים או מפיהן מסייעין למ"ש הב"ש בסק"ה לחלוק על הבנת הב"ח
וכשאין כתב ידן יוצא ממקום אחר ,אבל ודאי אם כתבו בדברי הרא"ש יעש"ב ,וכן מוכח ג"כ מדברי הב"מ
בניסן והקדימו הזמן מתשרי שעבר בלא אונס נפשות והוזכרו דבריו שם בפ"ת אות ג' וז"ל ,דראוי להחמיר
פסולין הן ואין לזה תורת שטר כלל ואין כאן עדות אלו כדעת הרא"ש ז"ל דתצא מהשני ואפילו יש לה בנים
דבריהם ז"ל עכ"ל ,מבואר בדברי הרמב"ן והרשב"א ז"ל ע"כ ,ואם איתא לדברי הב"ח דמשום קידושי טעות
דאם העדים הקדימו זמן שבשטר בלא כל אונס או אתינן עלה אמאי תצא מהשני כשרוצה לקיימה ,אלא ע"כ
אמתלא אחרת שמוכח ממנה שטועין היו אין על שטר זה דהטעם ברא"ש הוא משום דהגט בטל וכמשנ"ת ולכן
תורת שטר כלל ואפילו לגבות בו מבני חורין ,וה"ט
משום דהו"ל עדים פסולים דהרי העידו עדות שקר תצא משני בע"כ.
ובר מן דין דהנה המעיין שם בט"ז סק"ב יראה שגם
בחתימתן ונפסלו ע"י כך. הוא בתחילה כתב לפרש את דברי הרא"ש כמ"ש
והנה המעיין ברא"ש בפרק איזהו נשך סימן נ"ח יראה מו"ח הב"ח אלא שדחה זאת בשני ידים וזת"ד ,דהאיך
דאזיל בשיטת הרמב"ן והרשב"א וז"ל שם ,שטרי שייך לבוא עלה מדיני תנאים וקידושי טעות דהא קידושי
חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרים ,מוקדמים טעות אינם אלא כשהתנה מפורש ע"ז ,ברם היכא דלא
אמאי פסולים נהי דלא גבי מזמן ראשון מזמן שני יגבה, היה תנאי בדבר להדיא אין לומר דהוו קידושי טעות
אמר ריו"ח גזירה שמא יגבה מזמן ראשון ,הילכך כמלוה ותצא וכדמוכח מסימן ל"ט מאבה"ע דאמרינן התם
על פה דמי ולא גבי ממשעבדי וכן הלכתא ,וא"ת אפילו קידשה ע"מ שאין בה מומין ונמצאו בה מומין אינה
מבני חרי היכי גבי והלא העדים פסולין הם שבמתכוין מקודשת ,אבל קידשה סתם ונמצאו בה מומין צריכה גט
חתמו שקר והקדימו הזמן ,וי"ל שיש עדים שמעידים יעו"ש ,מבואר דהיכא דלא פירש לתנאו אינם קידושי
שאנוסים היו מחמת נפשות ,אי נמי כגון שאמרו טעינו טעות ,ובנידון של הרא"ש הרי השני קידשה בסתם
בשנת המלך או בעיבורא דירחא בין חודש מלא לחודש ופשיטא דכל כה"ג צריכה הימנו גט והאיך מותרת לחזור
חסר ,ולא הוזכר בשטר בכמה בשבת אלא בכמה בחודש, לראשון ,אלא ע"כ דא"א לקיים את דברי הרא"ש
והתוס' כתבו דאין גובה אפילו מבני חרי בשטר זה, עפמ"ש הב"ח ,ובסו"ד הביא את דברי הפרישה שכתב
ודקדקו מלשון פסולין דמשמע דהוי כשטר פסול ואין דהך ולא נודע פסולו שכתבו הרא"ש והטור הוא לרבותא
גובין בו כלל עכ"ל ,מבואר ברא"ש ז"ל דאם הקדימו דאפ"ה אין קידושי שני כלום ,ולא כמ"ש הב"ח לדייק
הזמן מרצון מדינא הם פסולים דהא עדותם עדות שקר מזה דמשום קידושי טעות הוא דאתינן עליה ,וכ"ה שם
היא ונפסלים עי"ז וכנ"ל ג"כ בשם הרמב"ן והרשב"א בב"ש ובב"מ וכנ"ל ,וע"ע בספר גט פשוט שם בסק"ו
ז"ל ,וכן נפסק בשו"ע סימן ל"ד מחו"מ ס"ט ,ובסימן שהרבה לתמוה על הב"ח וכתב "דאין זכר בתשובת
הרא"ש ובטור לקידושי טעות" ,וכבר דברתנו אמורה
מ"ג ס"ח יעו"ש בנו"כ. לעיל דהרא"ש לא אתי עלה משום קידושי טעות אלא
ואם כנים הדברים בס"ד אפ"ל דאפילו נימא דתקנת דהגט אינו גט ,אלא דאם כך פירושן של דברים הרי
זמן בגיטין היא מדרבנן וכדמשמע מההיא
שמעתא דגיטין דף י"ז דתיקנוהו משום שמא יחפה על שחזרו וניצבו הקושיות הנ"ל על דברי הרא"ש ז"ל.
ב"א לריו"ח או משום פירות לר"ל ,מ"מ כל הני טעמי ד) והאמת תורה דרכה דאע"פ דהר"ר ישראל ז"ל
לא נאמרו אלא על עצם התקנה אבל לאחר שנתקן לכתוב קיצר בדבריו מ"מ כיוון הוא ליישב לן
זמן וכותבים שם זמן מוקדם שאינו זמן כתיבת הגט ולא את דברי הרא"ש והבוא נבוא בס"ד לעמוד על עומק
זמן הגירושין הרי דבחתימתן מעידים הם עדות שקר דבריו ,דהנה המעיין ברה"מ ריש פכ"ג מהלכות מלוה
ונפסלים לעדות עי"ז וגט בטל הוא דהא אין עליו עדים, ולוה יראה שכתב דמאי דאמרינן דשטרי חוב המוקדמין
ולפ"ז שפיר מצינן למימר דגט שיש בו זמן מוקדם גרע פסולים נראה שלא פסלום אלא שלא לגבות על ידם
