Page 23 - MINHAT SHALOM

‫שלום יז‬ ‫ג ןמיס‬ ‫מנחת‬

‫ סימן ג‬ ‫אחת דמ"ש הר"ן דבנזירות עובר על ב"ת מיד היינו על‬
‫הקבלת נזירות והנהגתה‪ ,‬ומ"ש הר"ן דאינו עובר על‬
‫בהא דכופין על הצדקה‬
‫ב"ת רק לאחר ג"ר זה לגבי הבאת קרבנותיו‪.‬‬
‫א) גמ' ו' ע"א ת"ר מוצא שפתיך זו מצות עשה‪,‬‬ ‫ויש להוסיף ע"ז איזו מטעמת שיש בה ממש דהנה על‬
‫תשמור זו מצות לא תעשה‪ ,‬ועשית אזהרה‬ ‫האי תירוצא דמר זוטרא דעובר בבל תאחר‬
‫לבית דין שיעשוך‪ ,‬כאשר נדרת זה נדר‪ ,‬לה' אלהיך אלו‬ ‫קרבנותיו כתב הר"ן בזה"ל‪ ,‬להך אוקימתא אינו עובר‬
‫חטאות ואשמות עולות ושלמים‪ ,‬נדבה כמשמעו‪ ,‬אשר‬ ‫בב"ת אלא לאחר ג' רגלים ע"כ‪ ,‬והיינו דאם אנו דנים‬
‫דברת אלו קדשי בדק הבית‪ ,‬בפיך זו צדקה‪ .‬מבואר שגם‬ ‫על חיוב הקרבנות בזה פשוט דאינו עובר רק לאחר‬
‫בצדקה יש דין כפייה של ב"ד‪ ,‬שהרי גם צדקה נכללה‬ ‫ג"ר‪ ,‬ומיניה דמ"ש הר"ן בשאר האוקימתות דעובר‬
‫בהאי קרא דמוצא שפתיך תשמור ועשית וגו' דמיניה‬ ‫לאלתר היינו על הנהגת הנזירות דזה אינו תלוי במקדש‪,‬‬
‫ילפינן שב"ד מצווין וכופין על כל הנזכרים בברייתא‪ ,‬וכן‬ ‫ומ"מ כל זה אינו אלא רק כשקיבל על עצמו לנהוג‬
‫אמרו בבבא בתרא ח' ע"ב ממשכנין על הצדקה ואפילו‬ ‫בנזירות מיד וכמו שפירש הר"ן בהאי דינא דשלא אפטר‬
‫בערב שבת‪ ,‬ועיין ברמב"ם רפ"ז ממתנות עניים שכתב‪,‬‬ ‫וכו' או אף בסתמא וכהא דהיה בבה"ק או בשנטמא‬
‫מצות עשה ליתן צדקה לעניים כפי מה שראוי לעני‪ ,‬אם‬ ‫במזיד‪ ,‬אבל היכא שפירש להדיא שאינו מקבל כעת את‬
‫היתה יד הנותן משגת‪ ,‬שנאמר פתוח תפתח את ידך לו‬ ‫הנזירות אלא שקיבל זאת לעוד שנה או שנתיים בזה‬
‫וכו' ונאמר וחי אחיך עמך‪ ,‬ובהלכה י' כתב מי שאינו‬ ‫פשוט שגם לדעת הר"ן אינו עובר בב"ת לאלתר דומיא‬
‫רוצה ליתן צדקה או שיתן מעט ממה שראוי לו‪ ,‬בית דין‬ ‫דנדרי צדקה דמהני בכה"ג ואע"פ דלא תלי במקדש‬
‫כופין אותו ומכין אותו מכת מרדות עד שיתן מה‬ ‫וכמבואר בקמאי ובתראי ז"ל בשמעתין‪ ,‬ואם כנים‬
‫שאמדוהו ליתן‪ ,‬ויורדין לנכסיו בפניו ולוקחין ממנו מה‬ ‫הדברים בס"ד הרי דזה המכוון במ"ש הר"ן ובדין הוא‬
‫שראוי לו ליתן‪ ,‬וממשכנין על הצדקה ואפילו בערבי‬ ‫דהוה מצי רבא לאוקמה באומר קודם שיעברו ב' שנים‬
‫שבתות עכ"ל‪ ,‬ומקורו ברוך משמעתין ומההיא שמעתא‬ ‫אהא נזיר ובכה"ג הו"ל בב"ת דקרבנות דלא עבר עד‬
‫דב"ב‪ ,‬והקשו הראשונים הכא והתם האיך כופין על‬ ‫ג"ר‪ ,‬והיינו דמצד קבלתו אינו עובר שהרי לא חייב את‬
‫הצדקה והא אמרינן בחולין ק"י ע"ב כל מצות עשה‬ ‫עצמו רק עד סוף ב' שנים דבכה"ג בצדקה אינו עובר‬
‫שמתן שכרה בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרין עליה‪ ,‬וגבי‬ ‫אלא עד אותו הזמן‪ ,‬מ"מ כיון שיש בזה גם חיוב‬
‫מצות צדקה כתיב כי פתוח תפתח את ידך לו וכתיב כי‬ ‫קרבנות הלכך נשאר הדין כמו בשאר חיובי קרבנות דאינו‬
‫עובר אלא רק אחר ג"ר וממילא לא שייך מה שהשיג‬
‫בגלל הדבר הזה יברכך ה'‪.‬‬ ‫עליו הדבר"י שהוא ז"ל סותר משנתו דז"א וכמשנ"ת‪,‬‬
‫ולתרץ קושיא זו יש להקדים דהנה מבואר ברמב"ם‬ ‫ולמאי דכתיבנא עד השתא תתיישב ג"כ תמיהת הגרע"א‬
‫הנ"ל דבכלל מאי דכופין ומכין על הצדקה‬ ‫שם בנדרים שהניח את דברי הר"ן בצ"ע שפעם נקט‬
‫ואף יורדין לנכסיו ונותנים מהם צדקה לעניים אם יש‬ ‫דאינו עובר בב"ת רק אחר ג"ר ופעם נקט דעובר‬
‫צורך בזה‪ ,‬יעויין בכס"מ פי"א מהלכות נחלות הי"א‬ ‫לאלתר‪ ,‬ולפמ"ש דברי הר"ן מתיישבים בטוטו"ד דוק‬
‫שכתב דהרמב"ם ז"ל ס"ל דאיכא שיעבוד נכסים בצדקה‬
‫הלכך יורדין לנכסיו ומגבין מהם את מה שראוי לו ליתן‬ ‫ותשכח‪.‬‬
‫מהם‪ ,‬וכל זה מפיק מדברי הרשב"א ורב האי גאון‬ ‫ואם כנים הדברים שכתבנו בס"ד בפירוש דברי הרא"ש‬
‫הנזכרים בהאי שמעתא דכתובות מ"ט ע"ב דחייב האב‬ ‫והר"ן ז"ל שוב אין הכרח למ"ש הגרנ"ט בפירוש‬
‫לזון בניו ובנותיו הקטנים אם יש סיפק בידו‪ ,‬דס"ל דאין‬ ‫דבריהם ולמיעבד לן פלוגתא בינייהו האם בג"ר הם‬
‫יורדין לנכסיו‪ ,‬והו"ד בר"ן שם וז"ל‪ ,‬וכתב הרשב"א דכי‬ ‫שיעור באיחור או דבתוך זמן זה לא חשיב כמאחר כלל‬
‫אמרינן דהיכא דאמיד כייפינן ליה היינו מדין צדקה‪,‬‬ ‫ברם אם יחשב כמאחר עובר לאלתר‪ ,‬ולמאי דכתיבנא הרי‬
‫מיהו לא נחתינן לנכסיה‪ ,‬והיכא דליתיה נמי דלא אפשר‬ ‫דלא בזה הוא שנחלקו הני קמאי ז"ל‪ ,‬ותרווייהו ס"ל דכל‬
‫למכפייה לא זנינן להו לבניו מנכסיו כי היכי דלא עבדינן‬ ‫מידי דלא תלי במקדש עובר לאלתר בב"ת וכל שתלי‬
‫צדקה מנכסיו וכדתניא לעיל מ"ח ע"א מי שהלך‬ ‫במקדש אינו עובר רק לאחר ג"ר ומחלוקתם היא האם‬
‫למדה"י ואשתו תובעת מזונות בית דין יורדין לנכסיו‬ ‫קבלת נזירות חשיבא כדבר התלוי במקדש מפני חיוב‬
‫וזנין ומפרנסין את אשתו אבל לא בניו ובנותיו ודבר אחר‬ ‫הקרבנות שבה או לא‪ ,‬וממילא ג"כ אין הכרח למ"ש‬
‫ואמר רב יוסף זו צדקה‪ ,‬וכ"כ רבינו האי גאון ז"ל‬ ‫הקה"י בביאור ההיא פלוגתא דהתוס' והרא"ש ועל‬
‫בתשובה‪ ,‬דהא אפילו נודר שעברו עליו ג' רגלים מיקם‬
‫קאי בבל תאחר אבל אין חייבין לכופו ולעשות לו כלום‬ ‫הדרך שכתבנו לעיל‪.‬‬