Page 26 - MINHAT SHALOM

‫שלום‬ ‫ג ןמיס‬ ‫מנחת‬ ‫כ‬

‫לנכסיו אלא "בפניו"‪ ,‬ולומר כהש"ך הרי לא הסכים עמו‬ ‫שתצא נפשו‪ ,‬והא דאיצטריך קרא הכא משום דסלקא‬
‫הקצות‪ ,‬ועיין מ"ש בזה בחי' עמ"ס ב"ב סימן ט' שלא‬ ‫דעתך דאין כופין כאן לפי שכתוב לרצונו‪ ,‬מפורש בגמ'‬
‫ובתוס' כנ"ל דמהאי קרא דועשית ילפינן מיניה להא‬
‫יקשה מזה ע"ד הקצות כי אכ"מ‪.‬‬ ‫דכופין על כל המצוות ולא רק על צדקה והכי איתא ג"כ‬
‫ד) אלא דהמעיין בקה"י בב"ב סימן ח' יראה שכתב‬ ‫בריטב"א קמן‪ ,‬ומה שהצריך הריטב"א בכתובות לה"ט‬
‫לפקפק על הראיות שהביא הקצות מפדיון‬ ‫דכיון דיש צורך לעניים כופין על הצדקה‪ ,‬לענ"ד כוונתו‬
‫הבן ומעולת יולדת וזת"ד‪ ,‬דבצדקה א"א לכופו ליתן מצד‬ ‫היא לענין אחר‪ ,‬דהיה קשה לו האיך כופין על הצדקה‪,‬‬
‫חיוב ממון ושע"נ משום דהו"ל ממון שאין לו תובעים‬ ‫והא מתן שב"צ וא"כ האיך הכלילו אותה בהאי קרא‬
‫כדאיתא בב"ק דף ל"ט ע"א‪ ,‬וכן בחולין דף ק"ל מבואר‬ ‫דועשית‪ ,‬וע"ז תירץ דכיון דחייב ממון זה לעניים כופין‬
‫דהמזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מה"ט דהוי‬ ‫אע"פ שמתן שב"צ‪ ,‬אבל ה"נ דעל כל המצות כופין‬
‫ממון שאין לו תובעים‪ ,‬וממילא ליכא נמי שע"נ כלל‪,‬‬
‫וכיון שכן א"א להזדקק לכפות על הצדקה משום חוב‬ ‫ודו"ק‪.‬‬
‫ושע"נ‪ ,‬אלא מטעם הכללי דכופין על המצות‪ ,‬אלא‬ ‫וכן מבואר בריטב"א קמן להדיא‪ ,‬שגם הוא ז"ל עמד‬
‫דאכתי תקשי מפדה"ב דמבואר התם דחל שע"נ והרי‬ ‫בקושיא הנ"ל האיך ממשכנין על הצדקה והא קי"ל‬
‫גם פדה"ב הוא ממת"כ דחשיבי כממון שאין להם‬ ‫דכל מצוה שמתן שב"צ אין כופין עליה וכתב וז"ל‪ ,‬ותירץ‬
‫תובעים ואפ"ה אית ביה שע"נ‪ ,‬והביא דשו"ר במהרי"ט‬ ‫רבינו דשאני הכא דגלי ביה קרא דכתיב ועשית אזהרה‬
‫אלגזי פ"ח דבכורות אות ע' שכבר עמדו בזה הראשונים‪,‬‬ ‫לב"ד שיעשוך ולא גמרינן מיניה לעלמא (היינו לשאר‬
‫ותירצו דמיירי במכירי כהונה דהו"ל כממון שיש לו‬ ‫מצות שמתן שב"צ)‪ ,‬משום דהכא לאו משום מצוה‬
‫תובעין‪ ,‬הא לא"ה באמת אין גובין מדין שע"נ‪ ,‬וה"ט‬ ‫דרמיא עליה בלחוד כייפינן אלא מפני שחייב עצמו‬
‫משום דהוי ממון שאין לו תובעין יעו"ש‪ ,‬וא"כ אתי‬ ‫ונכסיו לגבוה או לעניים‪ ,‬וכשם שכופין אותו לפרוע מה‬
‫שפיר דמה"ט גם בצדקה ליכא שע"נ משום דהו"ל ממון‬ ‫שחייב להדיוט [כך כופין אותו על הצדקה שחייב אותה‬
‫שאין לו תובעין‪ ,‬והא דקרבן יולדת וכיו"ב וכן בחייבי‬ ‫לעניים] שלא יהא כח הדיוט חמור מהקדש‪ ,‬וכו'‪,‬‬
‫ערכין איכא שע"נ שאני התם דהוי חיוב מבורר על‬ ‫"ולעולם כופין" בין בדבר שקיבל עליו וחייבו פיו כגון‬
‫פלוני לכן שייך בזה שע"נ‪ ,‬וכתב הקה"י דהכי מוכח נמי‬ ‫נדרים והקדשות וערכין וצדקות בין בדברים הקדושים‬
‫מדברי הראשונים שהקשו אמאי כופין על הצדקה והרי‬ ‫מאליהן כל זמן שהן ברשותו בעינייהו וכו' עכ"ל‪ ,‬מפורש‬
‫מתן שכרה בצדה ולא תירצו כהקצות וזה משום דסברי‬ ‫דמאי דבעינן לה"ט דחייב לעניים זה רק בכדי להכליל‬
‫דליכא בצדקה דין חוב ושיעבוד נכסים יעב"ד‪ ,‬ולפ"ז‬ ‫את מצות הצדקה בכלל המצות שכופין עליהן וליישב את‬
‫צריך לומר שמ"ש הרמב"ם בהלכות מתנ"ע שיורדין‬ ‫תמיהת הראשונים הוא דאתא האיך כופין על הצדקה‬
‫לנכסיו וגובין מהם צדקה לאו משום שיעבוד נכסים הוא‬ ‫והא מתן שב"צ וכנ"ל‪ ,‬ודברים הללו שכתבנו בשם‬
‫הריטב"א לכאורה עולים בקנה אחד עם משנ"ת בשיטת‬
‫אלא משום כפיה וכמש"ל בשם הרמב"ן והקצות‪.‬‬
‫וגם על הראיה שהביא הקצות מדברי הרמב"ם בהלכות‬ ‫הרמב"ם והרדב"ז והכס"מ והקצות‪.‬‬
‫נחלות גבי שוטה לכאורה יש לשדות בה נרגא‪,‬‬ ‫ופש גבן ליתובי דעתן מההיא סייעתא שהביא רב ה"ג‬
‫דאפילו נימא דאיכא שיעבוד נכסים בצדקה‪ ,‬מ"מ אין זה‬ ‫ז"ל לדבריו דהא אפילו נודר שעברו עליו ג'‬
‫רק היכא דאיכא חיובא ליתן‪ ,‬ברם בשוטה דאינו בר‬ ‫רגלים מיקם קאי בבל תאחר אבל אין חייבים לכופו ולא‬
‫חיובא פשיטא דליכא גביה מצות צדקה‪ ,‬וכיון שכן מנ"ל‬ ‫לרדת לנכסיו‪ ,‬וראיה זו לכאורה תקשי להרמב"ם‬
‫דיש עליו שע"נ‪ ,‬והא שע"נ תלי בחיוב נתינה‪ ,‬וכל שאינו‬ ‫ודעימיה‪ ,‬וי"ל דהתם קאי כשאין עניים בעיר מושבו‬
‫בנתינה אינו בשיעבוד נכסים‪ ,‬וראיה לדבר מאי דאמרינן‬ ‫שאין צורך בנתינתו כעת‪ ,‬ואפ"ה כל שעברו עליו ג'‬
‫התם בב"ב דאין פוסקין צדקה על יתומין קטנים‪ ,‬וכן‬ ‫רגלים עובר בבל תאחר‪ ,‬אבל ה"נ אם צריכין העניים‬
‫פסק הרמב"ם בפ"ז ממתנות עניים הי"ב‪ ,‬שאע"פ שיש‬ ‫למעות אלו שנדר יורדים לנכסיו וגובין מהם נדרו ואין‬
‫להם ממון הרבה פטורין הן יע"ש‪ ,‬וע"כ דהביאור בזה‬ ‫ממתינין לג' רגלים‪ ,‬וכדאיתא בברייתא ועשית שב"ד‬
‫הוא דשע"נ נובע הוא מחיוב מצות צדקה‪ ,‬וכיון שקטנים‬ ‫כופין אותו‪ ,‬וכבר העיר זאת הר"ן שם ע"ד רה"ג ז"ל‪,‬‬
‫פטורים מן המצוות ממילא אין נכסיהם משתעבדים‬ ‫וישוב זה שייך אף למאי דכתב הר"ן בדעת הרמב"ם‬
‫ואפילו בשיש להם ממון הרבה‪ ,‬וא"כ שוטה שהוא בכלל‬ ‫דבצדקה אינו עובר בב"ת אף לאחר ג"ר אם אין צורך‬
‫חש"ו דינו נמי הכי‪ ,‬דכיון דאינו בר מיעבד מצוות ואין‬ ‫לעניים בזה‪ ,‬דהא מיהת אם צריך העני עובר בב"ת‬
‫עליו חיוב נתינה ממילא לא שייך אצלו שע"נ‪ ,‬ודב"ק של‬ ‫לאלתר וא"כ יש בזה דין כפייה ושע"נ‪ ,‬אלא דאם איתא‬
‫דצדקה חשיבא כחוב דעלמא א"כ צ"ע אמאי אין יורדין‬
‫הקצות וראייתו מהאי דינא דשוטה צל"ע‪.‬‬