Page 25 - MINHAT SHALOM
P. 25
שלום יט ג ןמיס מנחת
מנדרים ונדבות וחטאות ואשמות וצדקה בכללם לבד ממה קאמר ריו"ח דמלוה כתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא
שכופין עליהן וכדילפינן מקרא דועשית יש בהם ג"כ וכו' ,אמר רב פפא הילכתא מלוה ע"פ גובה מן
שע"נ ,וכל שאינו רוצה ליתן כופין אותו ויורדין לנכסיו היורשין ואינו גובה מן הלקוחות ,גובה מן היורשין
וגובין מהם מהאי דינא העולה מהאי שמעתא דקידושין שיעבודא דאורייתא ואינו גובה מן הלקוחות דלית ליה
דעל מלוה הכתובה בתורה איכא שע"נ וכמשנ"ת בס"ד, קלא עכ"ל הגמ' ,ובתוס' שם הקשו דר"פ סתר משנתו
וכיון שכן הרי דיש לנו מקור מים חיים לדברי הרמב"ם דהכא קאמר שיעבודא דאורייתא ואילו בב"ב קע"ו ע"א
ודעימיה דס"ל דבמצות צדקה איכא שע"נ משום דגם קאמר ר"פ גופיה מלוה ע"פ גובה מן היורשין שלא
היא כתובה בתורה וכנ"ל ,וזה המכוון במה שרמז הקצות תנעול דלת בפני לווין ואינו גובה מן הלקוחות דשיעבודא
לאו דאורייתא ,וכתבו ליישב בשם ר' חננאל דהכא מיירי
לסייע להרמב"ם מעולת יולדת ומפדיון הבן. במלוה הכתובה בתורה כגון נזקין וערכין וקרבן דאמר
ג) ובאמת דהכי מורין דברי הרדב"ז בהלכות מת"ע לעיל דשיעבודא דאורייתא דלא שייך טעמא דנעילת דלת
בפירושו למ"ש הרמב"ם שם דיורדין דלענין יורשים עשאום כמלוה בשטר ולענין לקוחות לא
לנכסיו וז"ל ,ונראה לי דשאני מצות עשה של צדקה שיש עשאום כמלוה בשטר ,אבל התם בב"ב מיירי במלוה
בה תקנה לעניים והרי הוא כחוב עליו וכופין אותו ע"פ שאינה כתובה בתורה כגון שהלוהו מעות בלא שטר
לפרוע חובו ויורדין לנכסיו כאשר עושין למי שמסרב עכ"ל (א"ה יעו"ש בתוס' לעיל מינה בד"ה מלוה אמאי
לפרוע החוב אשר עליו עכ"ל ,הרי לן דשפתיו ברור מלוה לא מיקרי כתובה בתורה) ,וע"ע בתוס' בב"ב
מללו דטעמו של הרמב"ם דאיכא שע"נ בצדקה זה משום קע"ו ד"ה גובה שהביאו עוד ישוב לקושיא זו וסיימו
דהו"ל כחייב לחבירו דכופין אותו ויורדין לנכסיו שיפרע
חובו ,א"כ מה לי שנתחייב הוא מצד מעשיו או משום דהעיקר כהר"ח ז"ל.
שחייבתו תורה ,וכיון שחייבתו תורה ליתן לעניים הוי ככל ומדברי הר"ח שמעינן וחזינן דאף לר"פ דס"ל
בעלמא דשיעבודא לאו דאורייתא מ"מ
חוב דעלמא דאית ביה שע"נ. במלוה הכתובה בתורה מודה הוא דאיכא בזה שע"נ
והכי מורין לכאורה דברי הריטב"א ז"ל הו"ד בשמ"ק מיהת לגבות מן היורשין ולא מן הלקוחות ,וא"כ כ"ש
עמ"ס כתובות מ"ט ע"ב וז"ל ,אבל היכא דאמיד לדידן דס"ל דשיעבודא דאורייתא דזה הדין במלוה
כייפינן ליה ,פירוש מדין צדקה ,ואע"ג דהיא מצות עשה הכתובה בתורה מק"ו ,ועיין בחי' הרמב"ן שם בקידושין
שמתן שכרה כתוב בצדה וקיי"ל דכל מ"ע שמתן שכרה שכתב לפרש דברי הר"ח ז"ל ,דכיון דעיקר מחלוקתם
בצדה אין ב"ד מוזהרין עליה ,התם הוא בשאר מצות כגון דרב ושמואל וריו"ח ור"ל בעולת אשה שמתה שחייבת
כיבוד אב ואם וכיו"ב ,אבל בצדקה כייפינן מפני מחסורם מה"ת א"כ בהא וכיו"ב קאמר ר"פ דשיעבודא דאורייתא
של עניים ,וכדכתב רחמנא ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך כלומר בכל מלוה הכתובה בתורה דכמאן דכתיבא בשטר
וכדאיתא בר"ה ו' ע"א ,ואע"ג דההוא גבי נודר כתיב, דמיא והוי שיעבודא דאורייתא יעב"ד ,ואם כך פירושם
גלי רחמנא בצדקה שהוציא בפיו וה"ה לכל צדקה משום של דברים הרי דאפילו לא נסכים עם תירוצו של הר"ח
מחסורם של עניים עכ"ל ,מבואר בריטב"א דמאי דילפינן לסתירת משנתו של רב פפא וכמבואר שם ברשב"א,
מועשית אזהרה לב"ד שיעשוך ,אין זה רק במקום שמוטל מ"מ למאי דקי"ל כריו"ח שפיר יש לנו לומר דמלוה
עליו חיוב נדר לקיים נדרו ,אלא אפילו במקום שאינו הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא דהא בזה פליגי
מחוייב מטעם נדר ג"כ הוזהרו ב"ד לכופו מטעם עצם ריו"ח ור"ל עם רב ושמואל וכדמוכח מהצריכותא של
הצדקה מפני שהעניים צריכים לה ,וכיון דיש לו חוב כלפי
העניים לא שייך לומר דיפטר ע"ז משום מתן שכרה הגמ' ודו"ק.
וכן הוא להדיא ברמב"ם פ"א מהלכות מחוסרי כפרה
שבצדה וכמו שנתבאר ברמב"ם וברדב"ז ובקצה"ח. הי"ג שכתב ,האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו
וטפי מזה מוכח מגופא דברייתא דמהאי קרא דועשית היורשים עולתה אע"פ שלא הפרישה אותה מחיים כבר
שב"ד מוזהרין לכופו דאי"ז רק דין בצדקה אלא נשתעבדו נכסיה לקרבן והשיעבוד דין תורה הוא עכ"ל,
הוא דין כללי על כל המצוות דאיתא בגמ' ת"ר מוצא והנה עולה זו שהיורשין מחוייבין להביא אין גדרה אלא
שפתיך זו מצות עשה ,תשמור זו מצות לא תעשה ,ועשית כמצוה בעלמא ואפ"ה יש בה שע"נ וכמ"ש הרמב"ם,
אזהרה לב"ד שיעשוך ,כאשר נדרת זה נדר וכו' ,בפיך זו ומקורו ברוך משמועה זו דקידושין דס"ל לריו"ח דקי"ל
צדקה ,מבואר דבכל המצוות כופין בין על מ"ע ובין על כוותיה דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא,
ל"ת ,וכ"ה בתוס' בד"ה יקריב שכתבו דכל מצות עשה וא"כ כל מצוה הכתובה בתורה ויש בה חיוב ממוני
נמי כופין כדאמר בכתובות פ"ו ע"א מכין אותו עד ממילא יש בה שיעבוד נכסים ,ומעתה כל הנזכר בשמעתין
