Page 32 - MINHAT SHALOM

‫שלום‬ ‫ד ןמיס‬ ‫מנחת‬ ‫כו‬

‫משביעית היא על איסור המלאכות ועל הדרך שנתבאר‬ ‫כהצד הב' דאין בכח התוספת לקבל את קדושת ומעלת‬
‫בהבנת הגרע"א‪ ,‬אולם למאי דכתבו השפ"א ומרן ז"ל‬ ‫השבת וי"ט ויוה"כ‪ ,‬אלא דהתוספת היא הנהגת פרישה‬
‫דהילפותא היא על הזמן שנטפל לעיקר קדושת היום הרי‬ ‫מן המלאכות והאיסורין אבל לא שנתקדש זמן זה של‬
‫דלכאורה אין מקום לתמיהת הטו"א דוק ותשכח כי‬ ‫התוספת בקדושת עיקר היום‪ ,‬ולכן הוקשה לו דהאיך‬
‫אפשר ללמוד משביעית לשבת ויוה"כ‪ ,‬וביותר דהא גם‬
‫קיצרתי‪.‬‬ ‫תוספת שביעית אינה אסורה אלא רק בחרישה וקצירה‬
‫ג) ולכאורה דברי הני רבוותא ז"ל תלו בפלוגתא‬ ‫וא"כ נטיעה מנ"ל שתאסר‪ ,‬ולפ"ז קא מתמה ביוה"כ‬
‫דקמאי‪ ,‬דהנה כיון דילפינן מקראי‬
‫לתוספת שבתות וי"ט ושביעית משמע ומוכח דתוספת זו‬ ‫ושבת מנלן תוספת בשארי מלאכות‪.‬‬
‫היא מדאורייתא בכולהו ועל כל המלאכות וכמבואר‬ ‫ומעין דברי השפ"א כתב מרן זצ"ל בספרו אבי עזרי‬
‫ביומא דף פ"א וברי"ף וברא"ש שם הו"ד בב"י בסימן‬ ‫ריש הלכות שמיטה וזת"ד‪ ,‬דחלוק דין תוספת‬
‫רס"א מאו"ח וכתב שכ"ה דעת הרמב"ן והר"ן ושאר‬ ‫ביסוד דינו אם הוא תוספת הנלמד מקרא או מהלכה‬
‫המפרשים‪ ,‬אבל הרמב"ם בהלכות שבת לא הזכיר דין‬ ‫לממ"ס‪ ,‬שהרי כתבו התוס' במו"ק דף ג' ע"ב שהנידון‬
‫תוספת שבת וי"ט‪ ,‬והזכיר בפ"א משביתת עשור ה"ו דין‬ ‫אי לוקין על התוספת הוא אע"פ שנאמרה רק בעשה‬
‫תוספת רק לגבי עינוי ביוה"כ מהדרשה של ר"י מקרא‬ ‫ולא בלאו‪ ,‬משום דמהעשה ילפינן ששנת השביעית‬
‫דועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש דמתחיל ומתענה‬ ‫מתחלת מהשישית וממילא לוקים‪ ,‬אבל אי דינא דתוספת‬
‫מבעוד יום וכן ביציאתו שוהה בעינויו מעט‪ ,‬וכתב שם‬ ‫לא נאמר בקרא אלא מהלכתא‪ ,‬בזה אינו גילוי על‬
‫המ"מ מדברי רבינו נראה שאין תוספת דבר תורה אלא‬ ‫הפסוק של זמן השביעית אלא הוי איסור מחודש שנאמר‬
‫בעינוי ולא בעשיית מלאכה לא ביוה"כ ולא בשבתות וי"ט‬ ‫על זמן התוספת מצד עצמו‪ ,‬ונפ"מ לנ"ד דאי ילפינן‬
‫וזהו שכתב מתחיל לצום ולהתענות וזהו שלא נזכר בדבריו‬ ‫מקרא שייך ללמוד אף משביעית לתוספת שבת ויוה"כ‪,‬‬
‫בהלכות שבת תוספת כלל מן התורה‪ ,‬וכן כפל הדבר‬ ‫כי יסוד הדין אחד הוא שזמן התוספת חשיב כעיקר זמן‬
‫המ"מ בפ"ד מהלכות חנוכה הי"ג שכתב בזה"ל‪ ,‬ולא‬ ‫האיסור‪ ,‬אכן אי המקור הוא מהלכה לממ"ס הרי זה דין‬
‫מצאתי בדברי רבינו קבלה אוסרת בער"ש ואף לא‬ ‫מסויים בשביעית שנאסר הזמן שקודם ר"ה מצד עצמו‬
‫תוספת כמו שכתבתי בפ"א מהלכות יוה"כ ע"כ‪ ,‬ובב"י‬ ‫ושוב לא שייך ללמוד מזה לדינים אחרים שגדרם הוא‬
‫שם וכ"ה בכס"מ פ"ה מהלכות שבת ה"ג אחרי שהביא‬ ‫שהזמן המקודש מתחיל כבר מזמן התוספת‪ ,‬וכיון‬
‫את דברי המ"מ כתב דמ"ש המ"מ דהרמב"ם לית ליה‬ ‫דילפינן לתוספת שביעית מקרא הרי דהשביעית מתחילה‬
‫תוספת דבר תורה בשבת לאו דוקא דבר תורה אלא‬ ‫משנה השישית ולכן היה ס"ד שילקה על התוספת‪ ,‬וכן‬
‫אפילו מדרבנן לית ליה תוספת דהרמב"ם לא הזכיר דין‬ ‫בשבת ויוה"כ מפורש ביומא דף פ"א שצריכין מיעוט‬
‫שלא יהא ענוש כרת על התוספת וזה משום דהתוספת‬
‫תוספת כלל‪.‬‬ ‫חשיבא כשבת ויוה"כ ע"ש‪ ,‬וזה על הדרך שכתב השפ"א‪,‬‬
‫ונראה דהביאור במחלוקתם הוא עפמש"ל‪ ,‬דהרי"ף‬ ‫ועפ"ד מרן זצ"ל יתורצו לן ג"כ קושיות הגרע"א ז"ל‬
‫והרא"ש ודעימייהו ס"ל דהילפותא על‬
‫התוספת היינו שזמן זה נתקדש בקדושת היום וממילא‬ ‫וכמש"ל‪.‬‬
‫התוספת דינה כהעיקר שאסורה במלאכות וישנה בעינוי‬ ‫ועפ"ז אפשר בס"ד ליישב את תמיהת הטו"א שהוקשה‬
‫כעיצומו של יום וזה על הדרך שכתבו השפ"א והאבי‬ ‫לו האיך יליף ר"ע לתוספת שבתות וי"ט‬
‫עזרי‪ ,‬אולם הרמב"ם פליג וס"ל דאין זה דין ותורת‬ ‫משביעית‪ ,‬דהא אין לנו שלא לחרוש בערב שביעית אלא‬
‫תוספת בזמן‪ ,‬אלא דהוא דין ותורת תוספת בעינוי עצמו‬ ‫משום שמועילה לשביעית‪ ,‬וכן שלא לקצור במוצאי שביעית‬
‫שמוסיף בזה עינוי גם מהחול‪ ,‬הלכך אין ללמוד מזה דין‬ ‫פירות שהביאו שליש בשביעית מפני שצמחו בשביעית‬
‫תוספת לגבי איסור שביתה ממלאכה כיון שעל זה ליכא‬ ‫בזמן האיסור דהו"ל כנגמרו בשביעית‪ ,‬ואילו תוספת‬
‫גילויא דקרא‪ ,‬ולכן בעינן קרא על כל דבר לחוד‪ ,‬וכן אף‬ ‫שבת וי"ט הוא להיפך דמותר לחרוש קודם שבת וי"ט‬
‫קרא לשבתות וי"ט לחוד וה"ה לשביעית‪ ,‬וכיון דלדעת‬ ‫חרישה המועלת לשבת וי"ט דאל"כ לא יחרוש לעולם‬
‫הרמב"ם ליכא קראי לשבתות וי"ט ולא לשאר מלאכות‬ ‫דהא כל הפירות גדלים בכל שבתות השנה וכן מותר‬
‫ס"ל דלית בהו תוספת כלל‪ ,‬וזה על הדרך שכתבו‬ ‫לקצור בחול פירות שהביאו שליש בשבת וי"ט‪ ,‬וא"כ צ"ע‬
‫הגרע"א והטו"א דהילפותות הן על איסור מלאכה ולא‬ ‫האיך ילפינן תוספת לשבתות וי"ט משביעית לאסור‬
‫על תוספת קדושת הזמן‪ ,‬ומעין מ"ש כאן ראיתי למו"ר‬ ‫לחרוש ולקצור סמוך לשבת בזמן המותר ע"ש‪ ,‬והנה כל‬
‫קושייתו של הטו"א תצדק רק אי נימא דהילפותא‬
‫זצ"ל בספרו בין המשפתים סימן י"ג ע"ש‪.‬‬