Page 34 - MINHAT SHALOM
P. 34
שלום ד ןמיס מנחת כח
הוא ולא מצי להפקיע ממנו ישיבת וברכת לישב בסוכה, כיון דמקיים מצוה דאורייתא בקריאתם ,דאל"ה אלא
ואי נימא שישב בסוכה ולא יברך ,אין זה מן הראוי דאינו מקיים בקריאתם כי אם מצות דרבנן היכי קאמר
דלמה יגרע מברכה שמחוייב בה ,ונהי שהברכות אין ק"ש דאורייתא פוסק הלא כבר קרא פסוק ראשון שהוא
מעכבות ,היינו בדיעבד אבל לאכול בסוכה מבעו"י ולא מדאורייתא והשאר מדרבנן אלא ודאי כדכתיבנא עכ"ל,
יברך עון גדול הוא ,ואין לומר דכיון דמוסיף מחול על
הקודש א"כ עבר הלך לו חג הסוכות ,דזה אינו דנהי הרי מבואר להדיא כהיסוד של הנצי"ב ז"ל.
דמוסיפין בתפלה כדאשכחן רב צלי של שבת בער"ש אבל ואם כך פירושם של דברים הרי דאיכא סייעתא רבתי
לא לעשותו לילה שהרי ק"ש של ערבית היה אומרה מתוספת שבת לדברי הנצי"ב ,דהיינו דאע"פ דסגי
בשעתה ומש"ה אין ראוי לספור העומר בתוספת שבת בתוספת כל שהוא מ"מ כל מה שמוסיף נכלל בתוספת
עד הלילה ,ולישב ולברך לישב בסוכה א"א משום דהוו זו ודינו כהעיקר ממש ,דהתוספת מתקדשת בקדושת
היום הסמוך לו וממילא נאסר במלאכות וחייב בעינוי
תרתי דסתרי אהדדי. בתוספת יוה"כ מפני שהתוספת היא על "הזמן" ולא רק
אבל הט"ז חולק שם עליו וס"ל שכיון שקיבל עליו על המלאכות והאיסורין של אותו היום ,דומיא דתוספת
יו"ט דשמיני עצרת נסתלק מעליו חיוב סוכה בק"ש שתוספת שאר הפרשיות דינן כקריאת הפסוק
משום דתוספת יו"ט משוינהו כיו"ט דשמיני עצרת ממש הראשון דהכל נכלל בחיוב ק"ש של התורה ,וכמו ששם
וז"ל ,דודאי מי שמוסיף מחול על הקודש הוא עושה בכה"ג א"א לחלק בין התוספת לעיקר ,כך הדין נמי
ע"פ צווי תורתינו כבר חלף והלך ממנו חובת היום מה לגבי תוספת שבתות וי"ט שדין התוספת כדין העיקר
שהיה עליו קודם זה "והוה כמו בלילה ומחר ממש", מדאורייתא משום עיצומו של יום שמכח זה נמשכים
ומ"ש הרש"ל לסתור זה מההיא דרב צלי של שבת בע"ש איסורי המלאכות על אותו הזמן ולא איפכא שהאיסור
והיה ממתין עם ק"ש עד הלילה וכן בעומר תמהתי על מלאכה הוא שקובע את התוספת או שהתוספת קבעה
גברא רבא דעימיה שרי נהורא מה חשב בזה דלא קרב רק לאיסורי המלאכות דז"א וכמשנ"ת בשיטת רוב
זא"ז דק"ש ועומר זמנם בלילה ולמה יקדים מבעו"י
ולעשות שלא כדינם בשביל מה שקיבל שבת עליו ומה הראשונים והתוס' בפסחים וכנ"ל.
יהיה חסר לו באם ימתין בדברים אלו ולא לסמוך על ה) ולמאי דכתיבנא עד השתא אפשר בס"ד לבאר עוד
קבלתו שבת מבעו"י וכי לא סגי בלא"ה ,משא"כ בחיוב איזה ענין דיעויין בשו"ע סימן רס"ז ס"ב
סוכה שלפנינו הן מצד הכניסה הן מצד האכילה ע"כ שכתב מקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול
היא נמנעת ממנו בשעה שקיבל קדושת יו"ט של ש"ע ובפלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפילת ערבית
שבו סותר מצות סוכה ויש לו יכולת לעשות כן פשיטא ולאכול מיד ,וע"ש במג"א שהביא בשם השל"ה שכתב
שתיכף נכנס לגדר יתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן והוי בשם ספר חסידים דמ"מ צריך לאכול כזית בלילה כדי
כמו בלילה ,דהפה הקדוש יתעלה ב"ה שצוה עליו מצוה לקיים שלוש סעודות בשבת ,וכ"כ הב"ח בסימן תע"ב
סוכה ביום ההוא הוא הפה הקדוש שהתיר לו אחר בשם מהר"ל מפראג ,אבל בתוס' וברא"ש משמע דיכול
שקיבל עליו ש"ע וכו' ,ומאן יהיב לן משופרי שופרי לגמור הסעודה מבעוד יום וכ"כ תרה"ד וכן משמע
ואכלינן באותו שעה בסוכה רק שאין מברכים לישב מרי"ו ח"א וטעמא דאחר פלג חשבינן לילה ,וסיים
בסוכה עכ"ל ,ומיניה דלדעת הט"ז בארץ ישראל אף המג"א ומ"מ טוב להחמיר כספר החסידים ולאכול כזית
בלילה ,ועיין בט"ז סימן רצ"א סק"ו שאחרי שהביא את
לישב בסוכה א"צ. דברי ספר חסידים ושכדבריו נהג רש"ל שלא אכל בערב
והנה המעיין שעיניו מישרים תחזינה רואה דהרש"ל שבת עד הלילה כתב ול"נ כיון דתוספת מחול על הקדש
והט"ז לשיטתייהו הוא דאזלי ,דהרש"ל דס"ל הוא דאורייתא ע"כ יצא שפיר אפילו גמר סעודתו קודם
דאם אכל סעודת שבת בתוספת שבת אינו יוצא בזה ידי הלילה ע"ש ,הרי לן דנחלקו הפוסקים אם אפשר לקיים
חובתו משום דבעינן שיקיים סעודה בשבת והא ליכא סעודת שבת בזמן התוספת או לא ,ולכאורה צ"ב בזו
משום דהתוספת אין עליה דיני הלילה ,לכן נקט נמי המחלוקת דממאי נפשך אם יש על התוספת דין שבת
דהתוספת של שמיני עצרת לא חשיבא ממש כשמיני למה לא יצא יד"ח בסעודה זו ,ואם אין על התוספת דין
עצרת להפטר מסוכה ורק בבוא הלילה ממש הוא שיחשב
כשמיני עצרת ולזה סייע לדבריו מק"ש וספה"ע שאינו שבת מה מקום לומר דכן יצא.
יוצא בהן בתוספת ובעינן בהו ללילה בדוקא ,אולם הט"ז והנראה בזה הוא עפמש"ל ובהקדם דיעויין בט"ז
דפליג בסימן רצ"א על הרש"ל וס"ל דכיון דתוספת שבת סימן תרס"ח מאו"ח שהביא שם את תשובת
דאורייתא א"כ תורת שבת על התוספת ויוצא יד"ח בזמן הרש"ל שכתב שאין לאכול בכניסת שמיני עצרת עד
זה בסעודת שבת הלכך ס"ל דזה הדין ג"כ בתוספת של הלילה דא"כ יהיה צריך לישב בסוכה כיון דעדיין יום
