Page 178 - 30322
P. 178
| 178גיום מוסו
לחשוב שאני מפצה על הזמן האבוד .כשהתבוננתי בהם גיליתי בעיניים
בורקות את החיוכים הראשונים של בני .את הפעמים הראשונות שבהן
אמר "אבא"" ,בראבו"" ,קוקו"ַּ " ,ביי" .הפיג'מות הראשונות שלו שהוא
נראה בהן כמו באגס באני .הצעדים הקטנים והמהוססים ,הספרים,
בובות הפרווה ,הפאזלים ,הגחמות ,הכעס ,נענועי המותניים בכל פעם
שהוא שומע מוזיקה.
לאחר מכן המשפטים הראשונים ,הבעיטה הראשונה בכדור,
הציורים שצייר ובהם איש או בית ,תחפושת הקאובוי ,התלת־אופן
שלו.
לא הייתי שם ביום הראשון ללימודים ,לא צפיתי באף הצגת סוף
שנה .לא אני לימדתי אותו את שמות הצבעים או המספרים .אני גם לא
האיש שדיקלם איתו את ה־ ,ABCשהוריד את גלגלי העזר מהאופניים
או את המצופים בבריכה.
כשהגעתי הביתה ,עשיתי כמיטב יכולתי ללבוש את תחפושת
ה"אבא" .אבא אוהב שתמיד חוזר במפתיע ,להבלחה ,ואז למרבה
הצער נעלם כלעומת שבא.
.2
ובכל זאת עברנו יחד ימים מושלמים .ימים שבהם ,למשך כמה שעות,
הפכנו ְלמה שרצינו להיות יותר מכל דבר בעולם :משפחה רגילה.
,2006קוני איילנד ,יום העצמאות .ל ֵּבן מלאו ארבע .אני נושא
אותו על כתפיי .השמש במרומי השמיים .אנחנו צועדים עם ליסה
בטיילת שמשתרעת לאורך החוף ,ונזכרים בנוסטלגיה איך הגענו לכאן
באמצע החורף תשע שנים קודם לכן .בהמשך נשחה בתור משפחה,
נאכל נקניקיות בדוכן המפורסם של ניית'ן ,נעלה לגלגל הענק ולרכבת
ההרים .בערב נצטרף לסאליבן ונצפה יחד במופע הזיקוקים מגדות
האיסט ריבר.
יום ראשון אחד באוקטובר 2007התעוררתי כמה עשרות מטרים
מהבית ,תחת פנס רחוב ברחוב כריסטופר .קצת אחרי שתים־עשרה
בצהריים אני מצלצל בדלת .סבא שלי פותח .כמו בכל פעם ,אנחנו
מתחבקים ארוכות.
