Page 187 - 30322
P. 187
הרגע הנוכחי |187
"ארתור ,מה אתה עושה כאן?"
"אני צריך לשאול אותך ,לא?"
"אני עובדת .אני מנסה להתפרנס כדי להאכיל את המשפחה שלנו".
"בארוחה לאור נרות בוולנטיין? את עושה ממני צחוק?"
השיחות פסקו ,עשרות זוגות עיניים הביטו בנו במורת רוח .רב־
המלצרים התערב וביקש מאיתנו לסיים את השיחה במבואה.
"ארתור ,אף פעם בחיים לא חגגתי את ולנטיין .זאת ארוחת ערב
מקצועית .אני מתחננת בפניך ,אל תעשה מהומה".
"אל תחשבי שאני מטומטם! מי הבחור?"
"ניקולס ַהאל ,סופר ותסריטאי מפורסם .הוא רוצה לתת לי תפקיד
בסדרת טלוויזיה שהוא כותב ל ֵאי־אם־סי".
"אז מספיק שמישהו מציע לך תפקיד ,כדי שתסכימי להגיע
למסעדה ולהתלבש כמו זונה?"
"אני לא מסכימה שתעליב אותי!"
האשמתי אותה על כך שיצאה לבילוי בזמן שבתנו בת השלוש
חולה .אבל ליסה סירבה ליטול על עצמה את כותרת האם הגרועה.
"אנחנו בפברואר .לסופיה יש שפעת כמו לתשעים אחוז מהילדים
בעיר הזאת .זה נורמלי בחורף .אבל אין לך מושג ,כי אתה אף פעם
לא בבית!"
"את יודעת טוב מאוד שאני לא יכול לעשות כלום בעניין! את גם
יודעת כמה אני סובל מזה .כמה זה סיוט בשבילי!"
"ואתה לא חושב שזה סיוט גם בשבילי?"
בעודנו מתווכחים הבחנתי בבושם שלה בניחוח וניל ולילך .ליסה
הייתה זוהרתֹ .שערה השופע והרך כמשי היה פזור על כתפיה החשופות
מעל חולצת תחרה שחורה .שני צמידי אמייל נצצו על מפרקי ידיה.
נראה שהקדישה שעות להתייפייף לקראת גבר שאינו אני .אמת ,לא
בוחרים במי להתאהב .ליסה תמיד הרגישה צורך לבדוק את כוח הפיתוי
שלה על גברים .זה החמצן שלה .מין מדד לנשיות .הבנתי את זה מהרגע
הראשון ,וזה לא נעלם עם הזמן .זה העציב אותי .הטריף אותי.
השתדלתי להסוות את זעמי .לפניי עוד עשרים ומשהו שעות.
אפשר עוד לתקן את המצב ,חשבתי בתמימות .אבל טעיתי.
