Page 188 - 30322
P. 188
| 188גיום מוסו
"בואי הביתה ,ליסה .בואי נחזור לילדים שלנו".
"לא לפני שאסיים את הפגישה שלי .אני באמת רוצה את התפקיד
הזה .אני יודעת שאוכל לעשות אותו".
איבדתי את הסבלנות.
"אנחנו יכולים להתראות רק יום אחד בשנה ,ואת אומרת לי בלי
למצמץ ,שאת מעדיפה לסיים את הארוחה שלך עם גבר אחר מאשר
לבלות את הערב איתי?"
"תן לי שעתיים ואצטרף אליך בבית ,אני רוצה לסיים כמו שצריך
את הפגישה הזאת".
"לא .את לא חוזרת לבחור הזה!"
תפסתי בידה ,אבל היא חילצה אותה בצעקה" :תפסיק לעשות
בלגן! אני לא מבקשת ממך רשות! אני לא חפץ! אני לא שייכת לך!"
"תחזרי איתי ,ליסה ,אחרת"...
"אחרת מה? תרביץ לי? תגרור אותי הביתה בשערות? תעזוב אותי?
אתה יודע לעשות רק דבר אחד ,ארתור ,לעזוב אותי!"
היא הסתובבה כדי לחזור לשולחן שלה.
"גבר מזורגג שרק נעלם!" אמרה ושבה אל שולחנה.
.3
יצאתי מהמסעדה רותח מזעם והלום צער.
השוער במדרכה קידם את פניה של אורחת חדשה ,אישה עם שיער
חלק ארוך ,בבגדי עור משובצים מתכת מעל גרבוני תחרה .הוא פתח
את דלת המכונית עם הגג הנפתח ועזר לה לצאת ממנה.
ואז הכול קרה במהירות .מיהרתי לעברה כדי לחטוף ממנה את
מפתחות הרכב שבדיוק מסרה לשוער.
"הי!"
ניצלתי את הבלבול ,התיישבתי במושב הנהג והתנעתי בחריקת
צמיגים.
יצאתי ממנהטן ונסעתי לאורך נהר ההדסון ,בכביש המהיר
לבוסטון.
נסעתי במשך ארבע שעות עם רגל על דוושת הגז ,מאיץ ככל
