Page 189 - 30322
P. 189
הרגע הנוכחי |189
האפשר בניגוד לכל כללי הזהירות .הייתי במנוסה .נסער ,אבוד,
סולד מתגובתה של אהובת לבי .הרגשתי שהכול מתפרק .הייתי
עייף ,מותש ,בלתי מסוגל להשתלט על חיי .איזו שליטה הייתה לי
על האירועים? אפס .ספגתי הכול .במשך עשרים שנה חיי חמקו
ממני .הייתי ארעי בחיי שלי .ובכל זאת נלחמתי ,השתדלתי לפעול
כמיטב יכולתי .לא נרתעתי ממאבק ,אבל איך נאבקים כשלא ברור
מי האויב?
ברגע שהגעתי לבוסטון ,השיגעונות הישנים שלי השתלטו עליי.
החניתי את המכונית ברחוב בצ'רלסטאון ופתחתי את הדלת של
"מק'קילאן" ,הפאב האירי שבו נהגתי לבקר.
סוף־סוף מקום שלא השתנה! הבר התקיים מאז סוף המאה התשע־
עשרה .הוא נראה בדיוק כפי שזכרתי אותו מגיל עשרים :דלפק בצורת
פרסה ,אווירה של פונדק ,עץ כהה מרצפה עד תקרה.
על הקירות ,תמונות בשחור־לבן הזכירו את עברו ההולל של
המקום .הנסורת שעל הרצפה שיוותה לפאב מראה של מסבאה
מהמערב הפרוע .כוסות הוויסקי והבירה זרמו חופשי.
התיישבתי על כיסא והזמנתי פיינט ראשון.
פרנק הכיר לי את הבר הזה ,שלקוחותיו היו בעיקר גברים.
הלקוחות במק'קילאן לא באו לכאן לפלרטט ,להכיר חברים או
להתענג על מתאבנים אנינים ,הם באו לשתות ותו לא .לשכוח את
היום ,את העבודה ,את הבעיות ,את האישה ,את המאהבת ,את הילדים,
את ההורים .הם באו כדי להשתכר .עד אובדן הכרה .וזה מה שעשיתי.
שתיתי בשרשרת שוטים של ויסקי ,עד שהתמוטטתי .עד שכבר לא
יכולתי לומר מילה .עד שלא יכולתי לעמוד יותר .כשהבר נסגר ,גררתי
את עצמי ברחוב וקרסתי לתוך המכונית החדשה.
.4
האלכוהול הפיל עליי שינה עד הזריחה ,אם כי התעוררתי דווקא
מהקור המקפיא ולא מאור היום .בפה יבש וראש מסוחרר התנעתי
את המכונית והפעלתי את החימום לעוצמה המרבית .נסעתי לכיוון
דרום ,חציתי את גשר הרווארד ונסעתי לג'מייקה ּפ ֵליין .השעה הייתה
