Page 191 - 30322
P. 191
הרגע הנוכחי |191
תודה שטרחת ללמד אותי את השיעור הזה בשלב מוקדם כל כך בחיי,
למרות שלא יישמתי את הלקח בהצלחה".
ציפור מבוהלת התעופפה מענף ,מעיפה בעקבותיה פתיתי שלג
שהצטברו.
"אה כן ,לא סיפרתי לך ,אתה סבא .כן ,כן ,בדיוק .יש לי ילד בן
תשע וילדה בת שלוש .אני לא אבא טוב במיוחד ,אבל יש לי תירוץ
רציני .בניגוד אליך".
קמתי מהגדר הנמוכה כדי להתקרב אל גוש השיש .הקבר היה
עירום .שום זרי פרחים ,עציצים או לוח זיכרון.
"נדמה לי שהילדים שלך לא באים לבקר הרבה .שבעצם אף אחד
לא מתגעגע אליך .תמיד חשבתי שכלפיי לא הרגשת שום חיבה ,אבל
טעיתי ,גם אותם לא אהבת".
שאפתי שוב מהסיגריה .הטעם היה חמוץ יותר מהשאיפה הקודמת.
מעכתי את הבדל בכף הרגל.
"למה לא אהבת אותנו ,פרנק?"
התקרבתי עוד למצבה עד שמעדתי על הבסיס.
"אתה יודע ,חשבתי על זה הרבה לאחרונה ,ולדעתי יש לי התחלה
של תשובה .לא אהבת אותנו ,כי אהבה הופכת אדם לפגיע .זאת עובדה.
כשנולד לך ילד ,אתה חושש לאבד אותו .ההגנות שלך קורסות .אתה
חשוף בצריח .אם מישהו רוצה לפגוע בך ,הוא לא צריך לתקוף דווקא
אותך .וככה אתה הופך למטרה קלה".
הערפל התפזר .קרני שמש ראשונות החלו לחדור אל הקברים.
"אבל אתה ",המשכתי" ,סירבת להיות חלש .רצית להיות בלתי
מושג ,רצית להיות חופשי ,גם אם פירוש הדבר היה להיות לבד .זה
חלק מהסיפור ,מה? לא אהבת אותנו כדי שלא להגיע לעמדת חולשה.
לא אהבת אותנו כדי להגן על עצמך".
הרוח התגברה .במשך דקה ויותר חיכיתי לתשובה ,אך זו לא
הגיעה.
ואז ,פתאום ,ברוח הבוקר נישא ריח אביבי חמים ועליז שהעביר
בי צמרמורת.
ריח פריחת תפוז.
