Page 195 - 30322
P. 195
הרגע הנוכחי |195
בארובותיהן ומעוטרות קמטיםֹ .שערי השחור האפיר ,וקמטים נחרשו
במצחי .היו לי קפלים בצוואר ועור חיוור .קווי המתאר של פניי
התרפו ,איבדו את החדות והאופי .שני חריצים השתרעו מנחיריי אל
השפתיים ומשם גלשו אל הלחיים ,משווים לי מראה המום.
הנחתי לעצמי לצנוח אל הכורסה בתשישות .ג'יבריל הניח מגבת
חמה על פניי ,שהדיפה ריח מנתה .בעודי הולך ונרגע שמעתי אותו
משייף את תער הגילוח על צד אבן המשחזת .במברשת גילוח הוא
מרח עליי קצף סבוני והעביר את הלהב על לחיי וצווארי .נכנעתי
לתנועותיו הבטוחות ונזכרתי באירועים המרים של "יום אתמול".
הריב שלי עם ליסה גרם לי לסטות מהמסלול והציף אותי רגשות
אשמה .הרסתי יום יקר ערך שיכולתי לבלות עם הילדים שלי.
ה ַס ּפר שטף את קצף הגילוח במים חמים וניקה חתך קטן עם אבן
ָאל ּום .לאחר מכן סיים את מלאכתו בהנחת מגבת חמימה וריחנית על
פניי .בעיניים עצומות שמעתי את פעמון הדלת מכריז על כניסתו של
לקוח .לרגע ישבתי בניסיון לאזור כוח לקום ,כשקול מ ּו ּכר קרא אליי:
"אז מה ,ילד ,אתה רוצה עור רך?"
קפצתי בבהלה ,הורדתי את המגבת מהפנים וגיליתי את סאליבן
בכיסא לידי.
סבא שלי ירד במשקל .הקמטים בפניו העמיקו .הוא נראה עייף,
אבל עיניו נצצו בשובבות כתמיד.
"טוב לראות אותך ",אמרתי וחיבקתי אותו ארוכות" .אני מצטער
שהתפספסנו בפעם הקודמת".
"כן ,אני יודע .ליסה סיפרה לי .פישלת בגדול".
"שנינו פישלנו ",התגוננתי.
סאליבן נאנח ואז הסתובב אל ג'יבריל כדי להכיר בינינו.
"זה הנכד שלי ,ארתור .כבר סיפרתי לך עליו ".הגבר השחור פרץ
בצחוק נוסף.
"הוא האיש הנעלם?"
"בדיוק!"
ה ַס ּפר הניח את ידו על כתפי" .אתה יודע שסידרתי לסבא שלך את
הז ָקן כבר ב־ ?1950סאליבן ואני מכירים כבר שישים שנה!"
