Page 197 - 30322
P. 197
הרגע הנוכחי |197
"אולי כדאי שנדבר על זה עם פסיכולוג".
"אתה יכול לתאר לעצמך שלא חיכיתי לך .בן בטיפול כבר כמה
חודשים .בית הספר שלו הכריח אותנו".
"ומה הפסיכולוג חושב?"
"שההתנהגות שלו היא קריאה לעזרה .אבל אני לא צריכה
פסיכולוג כדי להבין שבן חווה את המצב קשה מאוד .את המצב שלך,
ליתר דיוק"...
"ברור שזאת רק אשמתי! נראה לך שזה עושה לו טוב ,שאת נמצאת
ארבעת אלפים קילומטר ממנו?"
"אני רואה את הבן שלי כל הזמן .ואני לא פנלופה ,אני לא יכולה
להישאר בבית ולחכות לך עם כדורי שינה ונוגדי דיכאון".
הבטתי באנשים שהולכים על המדרכה ממול .בעשרים השנה
האלה גם רחובות הארלם השתנו מאוד .גיוון אנושי ,משפחות ,צחוק
של ילדים.
"בעוד שלוש שנים הכול ייגמר ",אמרתי לליסה בשכנוע המרבי.
"לא ,אף אחד לא יודע מה יקרה בעוד שלוש שנים".
"ליסה ,בואי לא נבזבז על ויכוחים את מעט הזמן שיש לנו .אנחנו
אוהבים אחד את השני ו"...
"לא ,אתה לא אוהב אותי!" היא קטעה אותי בתקיפות" .בכל
מקרה ,אף פעם לא אהבת אותי כמו שאני .אתה אוהב את הרעיון
המעורפל שיש לך לגביי ,אבל הוא לא תואם למציאות".
רציתי לסתור אותה ,אבל היא לא איפשרה לי.
"אני צריכה לסגור ",אמרה ביובש.
וניתקה.
.2
"שתה את זה ,ילד ",אמר לי סאליבן והושיט לי כוס ויסקי.
סירבתי להצעה שלו ,אבל הוא התעקש" :קדימה ,תעשה כבוד לדם
האירי שבך! אתה מכיר את הפתגם' :באירלנד שותים ויסקי רק בשני
מצבים ,כשצמאים וכשלא צמאים'".
הסתובבתי לעבר ג'יבריל" .אין לך קפה?"
