Page 202 - 30322
P. 202
| 202גיום מוסו
בני הינהן ,מבולבל" .כן ,הסופר .הוא מצחיק אותה כשהוא בא,
ושמעתי אותה מספרת למישהי בטלפון שהוא דואג לה".
הישרתי מבט אל בני ועניתי בקול משכנע ככל האפשר" ,שמע,
בן ,אסור לך לפקפק בי .הגבר שאמא אוהבת הוא אני .כי אני אבא
שלך ,של סופיה ושלך ,וכשאחזור סופית ,גם אני אדע להצחיק אותה
ולדאוג לה".
ראיתי שזה קצת מרגיע אותו .התיאבון שב אליו .בתום הארוחה
הלכנו הביתה ,שם חיכתה לו השמרטפית.
כפי שנהגנו לעשות כשהיה קטן ,ציחצחנו שיניים בחדר האמבטיה,
כיסיתי אותו ואיחלתי לו לילה טוב.
"נשארו לנו עוד שלוש שנים קשות לעבור ,טוב ,בן? נוכל לעשות
את זה אם נהיה צוות .ואם נסמוך אחד על השני .בשביל זה אני חייב
שתעזור לי — תתנהג יפה ותפסיק עם השטויות ,או־קיי?"
"או־קיי .אני הגבר בבית".
"לגמרי".
"ואתה האיש הנעלם! אמא תמיד קוראת לך ככה".
"זאת האמת ",הודיתי" .אני האיש הנעלם ".התחלתי לרעוד" .לילה
טוב ,אלוף ",אמרתי וכיביתי את האור כדי שלא יבחין ברעד שלי.
"לילה טוב ,אבא".
גררתי את עצמי לדלת עם דמעות בעיניים ,יצאתי מהחדר,
ונעלמתי עוד לפני שכף רגלי הספיקה לדרוך על המדרגה הראשונה.
איזה חטא חטאתי שנדרש ממני לשלם מחיר יקר כל כך?
איזה פשע נטול כפרה פשעתי?
