Page 205 - 30322
P. 205
הרגע הנוכחי |205
ארבע תחנות בלבד הפרידו ביני לבין גריניץ' ברכבת התחתית ,וכעבור
רבע שעה חציתי את כיכר וושינגטון .לפני שהגעתי הביתה ,החלטתי
לבדוק מה המצב והלכתי לביתו של סאליבן.
כשהגעתי לדלת ,הופתעתי למצוא מעטפה תחובה בין מלתעות
המקוש .בפעם הקודמת הייתה בה הודעה על לידתו הקֵרבה של בני.
הפעם החדשות היו פחות חיוביות.
ילד,
עבר הרבה זמן מאז שהתראינו ,ואני מתחיל להתגעגע אליך
מאוד.
אם אתה מתכוון לבקר את סבא שלך בימים הקרובים ,בוא אליי
לבית החולים בלוויו.
אל תתעכב.
הגופה הזקנה שלי מתחילה להתעייף.
.2
המחלקה הפליאטיבית.
תמיכה בחולים סופניים.
בכל בתי החולים שהכרתי ,המחלקה הזאת תמיד שכנה בנפרד.
הצוות הרפואי היה צריך לוודא את רווחת המטופלים אבל גם להיות
קשוב לספקות ,לפחדים ולבקשות האחרונות שלהם.
מל ּווה באחות פתחתי את דלת החדר .החדר היה מואר וש ֵלו,
מקום הולם לחשבון נפש ולהרהורים .הוא היה שטוף אור רך ,והציוד
הרפואי צומצם ככל האפשר ,כדי שהמטופל יזכה לטיפול ראוי נטול
כאבים בימיו האחרונים.
סבא שכב באמצע המיטה .בקושי זיהיתי אותו .פניו היו שקועות
ואפורות ,ועורו מבריק .גופו הכחוש הבליט את עצמותיו ,ונראה
כאילו התכווץ.
סרטן ריאות סופני :אותו מנוול שכבר לקח ממנו את אביו ובנו.
רצף משפחתי נורא.
סאליבן פקח עין כשהבחין שנכנסתי.
