Page 210 - 30322
P. 210
| 210גיום מוסו
עזבתי אותה כתינוקת ,ומצאתי ילדה קטנה עם שיער זהוב ארוך
אסוף בסיכות פנינה ,לבושה שמלה אלגנטית עם צווארון מהודר.
"הכול בסדר ,אבא!"
סקרתי את סביבתה .במרחק עשרה מטרים משם ,על ספסל,
השמרטפית השוודית הייתה שקועה בטלפון הנייד שלה.
"זיהית אותי ,סופיה?"
"ברור .הרבה פעמים אמא מראה לי תמונות שלך".
התקשיתי לכבוש את הדמעות.
"אין לך מושג כמה אני שמח לראות אותך!" אמרתי וחיבקתי אותה
בזרועותיי .אז נטלתי את ידה כדי להתרחק מהשמרטפית.
"בואי ,חמודה שלי ,נקנה לך משהו טעים".
לקחתי אותה אל דוכני המזון והזמנתי קפוצ'ינו ,מיץ תפוזים ושלל
ממתקים :ג'ינג'ר מסוכר ,פירות מיובשים ,ואפל הונג קונגי ,צ'יפס
משורש לוטוס...
"כולם בבית בסדר?" שאלתי בעודי פורש את השלל על שולחן
ברזל.
"כולם בסדר!" היא הרגיעה אותי בעודה מכרסמת עוגייה.
היא פרשה את הטושים והחוברת שלה ושבה לצייר.
"ואחיך? את מסתדרת איתו?"
"כן ,בן נחמד".
"ואמא?"
"עובדת הרבה".
לגמתי מהקפה שלי" .היא עדיין יוצאת עם ניקולס?"
"כן ,בטח ",ענתה ונשאה את עיניה אליי" .אנחנו גרים אצלו
עכשיו".
האמירה הזאת הבהילה אותי .ביקשתי ממנה לחזור עליה כדי
לוודא שהבנתי.
"יש לי עכשיו חדר משלי ",אמרה.
"אבל ...ממתי אתם גרים שם?"
"כבר כמה חודשים .מקצת לפני חג ההודיה".
נאנחתי וטמנתי את ראשי בין ידיי.
