Page 211 - 30322
P. 211
הרגע הנוכחי |211
"אל תהיה עצוב ,אבא".
סיימתי את הקפה שלי" .אמא עדיין כועסת עליי?"
סופיה הביטה בי בשוויון נפש" .נדמה לי שכן ",אמרה וניענעה את
מיץ התפוזים שלה .ואז הוסיפה בעודה מושיטה לי את הבקבוק שלא
הצליחה לפתוח" ,אבל אמא אומרת שזאת לא אשמתך שככה קרה.
היא יודעת שלא יכולת לעשות כלום".
ליטפתי את ֹשערה.
"תקשיבי ,אהובה ,כל זה ייגמר בקרוב .בשנה הבאה נוכל להתראות
כל הזמן .כל יום!"
בתי הקטנה ניענעה בראשה" .לא נראה לי".
"למה את אומרת את זה?"
"בן אמר לי שאנחנו הולכים למות .זה מה שסאליבן אמר לו".
התקוממתי" .ממש לא ,חמודה ,אלה שטויות!"
"סבא לא דיבר שטויות!"
"הוא כן! אני מבטיח לך ,אף אחד לא הולך למות ,או־קיי?"
"או־קיי ",ענתה ,בעיקר כדי לַרצות אותי ששיכנעתי אותה.
מזגתי לה מיץ תפוזים לכוס קרטון.
"את חושבת שאמא עדיין מאוהבת בי?"
"אני לא יודעת ",ענתה במבוכה קלה.
"ואת חושבת שהיא מאוהבת בניקולס האל?"
"אבא! אני לא יודעת .אני רק בת שש!"
שמעתי קול קורא "סופיה!" נשענתי לאחור .בקצה הפארק,
השמרטפית הבחינה בהיעלמותה של הילדה שעליה הייתה אמורה
להשגיח .לא נותר לי הרבה זמן.
"איפה ניקולס גר?"
"שכחתי את הכתובת".
"תתאמצי ,בבקשה ,ילדה שלי".
היא התרכזה ,ואז ,לאחר כמה שניות" ,במעלית לוחצים על מספר
".33
"בסדר ,ובאיזו שכונה?"
"אני לא מכירה את השכונה".
