Page 200 - 30322
P. 200
| 200גיום מוסו
מאבי רק דעה שלילית על העולם ,ושחיי צומצמו לקרב אבוד מראש
בתעתועי הזמן?
ניו יורק ניצחה את קליבלנד .103-120למרות הקור בנג'מין
התעקש ללכת הביתה ברגל .כשהגענו אל חזית הבית שלנו ,הצצתי
בשעון ושאלתי" ,תרצה ללכת לאכול רול לובסטר?"
הוא הרים את פניו היפות אליי והביט בי בעיניים שלא הכרתי.
אישוניו ברקו .להבה מטרידה בערה בהם.
"אתה יודע מה אני באמת רוצה?"
ציפיתי לגרוע מכול ,והגרוע מכול אכן קרה ...בנג'מין פתח את
פיו ,ושמעתי אותו אומר בתקיפות" ,שלא תחזור בחיים! שתיעלם לנו
מהחיים לגמרי!"
הוא עצר והמשיך ביתר שֹאת" ,תעזוב אותנו .תשכח אותנו!
תפסיק לפגוע באמא! זה הדבר היחיד שאתה יודע לעשות ,לפגוע
באנשים".
המילים קרעו את לבי לגזרים.
"אתה לא הוגן כלפיי ,בן .אתה יודע טוב מאוד שזאת לא אשמתי"...
"תפסיק להגיד כל הזמן שזאת לא אשמתך! לא מעניין אותי מי
אשם! אתה לא כאן ,וזהו! ואני אגיד לך עוד משהו .כדי שלא תהיה
לסופיה טראומה ,אמא אף פעם לא סיפרה לה שאתה אבא שלה .אולי
לא שמת לב ,היא אף פעם לא קראה לך אבא!"
הוא צדק בהחלט ,והאמת הזאת הייתה קשה מנשוא עבורי.
"תקשיב לי ,בן .אני יודע כמה קשה לך לחיות עם מצב כזה ולהבין
אותו ,אבל זה לא יימשך כל החיים .עוד שלוש שנים הכול יחזור
להתנהל כרגיל".
"לא".
"למה לא?"
דמעות גדולות זלגו על לחייו .חיבקתי אותו.
"בעוד שלוש שנים סופיה ואני נמות "...הוא שיהק באוזני.
"מה פתאום ,אלוף שלי! מי אמר לך דבר כזה?"
"סאליבן".
הצלחתי איכשהו לרסן את הכעס שגאה בי ולקחתי את הבן שלי
