Page 201 - 30322
P. 201
הרגע הנוכחי |201
לבר הצדפות .המסעדה הייתה כמעט ריקה .התיישבנו בשולחן שקט
בירכתי החדר והזמנו שני כריכים ושתי פחיות.
"תגידי לי בדיוק מה אמר לך סאליבן".
הוא שיפשף את עיניו ,שתה מהקולה שלו והסביר בין יפחות:
"סבא לא מרגיש טוב כבר כמה חודשים .הוא משתעל ושותה הרבה.
ערב אחד אמא הכינה פנקייקים וביקשה ממני להביא לו אותם .הלכתי
אליו הביתה ,דפקתי על הדלת ,אבל הוא לא פתח לי .כשעמדתי ללכת,
ראיתי שהדלת לא נעולה .נכנסתי ומצאתי אותו שיכור לגמרי ,שוכב
על הרצפה בסלון".
"מתי זה קרה?"
הוא נשא את עיניו וחשב" .לפני שלושה חודשים .עזרתי לו לקום.
הוא הסריח מאלכוהול .נשארתי איתו קצת ושאלתי אותו למה הוא
שותה כל כך הרבה .הוא אמר לי שזה כדי לשכוח את הפחד .שאלתי
אותו ממה הוא מפחד .ואז הוא סיפר לי את הסיפור שלו ואמר לי
שאותו דבר יקרה לך .בבוקר שלמחרת הנסיעה העשרים וארבע ,הכול
ייעלם .כשתתעורר ,אמא לא תזהה אותך יותר ,וסופיה ואני לא נהיה
קיימים".
ניגבתי את הדמעות מלחייו במפית נייר וניסיתי להרגיע אותו.
"ככה קרה לסאליבן ,זה נכון ,אבל זה לא אומר שזה מה שיקרה
לנו".
"למה שזה ידלג עלינו?"
"כי אנחנו אוהבים זה את זה ואנחנו משפחה ,ארבעתנו .אנחנו
שבט קוסטלו .אתה יודע מה אמר שייקספיר? 'האהבה זוחלת ,אם
אינה מצליחה ללכת' .אתה יודע מה זה אומר?"
"שאהבה תמיד חזקה יותר מכל דבר?"
"בדיוק .לכן אין לך סיבה לפחד".
במשך כמה שניות ה ִאמרה של שייקספיר המשיכה להדהד ,ואז
כהרף עין המציאות שבה.
"אתה חושב שאמא עדיין אוהבת אותך?" שאל בן ושיחק בצ'יפס
שלו" .כי לדעתי היא אוהבת את הניקולס הזה".
הסוויתי את הכאב שלי ושאלתי" ,ניקולס האל ,הסופר?"
