Page 190 - 30322
P. 190
| 190גיום מוסו
שבע בבוקר כשהחניתי את המכונית במגרש החניה של בית הקברות
פורסט הילס.
השערים עדיין היו סגורים ,אבל למרות ההנגאובר שלי טיפסתי
על החלק הנמוך של החומה ההיקפית.
הדונמים הרבים של הפארק היו מכוסים קרה .שכבה לבנה
שטישטשה את הגבולות בין השבילים .הצמחייה נצרבה בקור .המים
במזרקות קפאו .הפסלים נראו כמו דמויות בשר ודם ,שרוח קוטב
הקפיאה תוך כדי תנועה.
הבל פי היה אפוף אלכוהול .בראש סחרחר עליתי במדרון הגבעה,
שואף אוויר שצרב את הריאות .עם הגיעי אל ראש הגבעה נחשפו מולי
פניו הנוצצות של האגם ,שהשתקפו בהן הגבעות המיוערות והשמיים
הכחולים.
ירדתי דרך הצמחייה אל שבילי החצץ שנחו בין הקברים .דוק
ערפל ריחף מעל הכיכר שבה ניצבה מצבתו של אבא שלי.
פרנק קוסטלו
2בינואר 6 — 1942בספטמבר 1993
הייתי מה שאתה
תהיה אתה מה שאני
"שלום פרנק .לא ממש חם ,מה?"
הייתה לי תחושה משונה .יותר מאי־פעם כעסתי עליו על שהרס
את חיי .אבל חלק בי עדיין הרגיש צורך לחדש את הדיאלוג.
"יפה כאן ,אבל מת ",אמרתי והתיישבתי על גדר אבן סמוכה.
"הימים בטח נראים ארוכים .ואתה בטח מעוצבן ,לא?"
מצאתי בכיס חפיסת סיגריות וקופסת גפרורים שהשאירה לי
המלצרית במק'קילאן .הדלקתי סיגריה ושאפתי בהנאה.
"אפילו את זה אתה כבר לא יכול לעשות .נכון שזה הרג אותך,
אבל"...
הפרחתי ענן עשן שכמו קפא באוויר לפני שנעלם.
"בסופו של דבר ,אתה צדקת :אי־אפשר לסמוך על אף אחד בחיים.
