Page 55 - 30322
P. 55
הרגע הנוכחי |55
לבין קווינס .אורכו שלושה קילומטרים ורוחבו מאתיים מטרים .כף
רגלי מעולם לא דרכה בו .נזכרתי במותחן ישן שקראתי על קיומו של
כלא באי ,אבל הוא ודאי נסגר מזמן .ואולי לא .בתור רופא ידעתי
במעורפל שיש שניים־שלושה בתי חולים פעילים באי ,כולל בית
חולים פסיכיאטרי ידוע לשמצה :בית החולים ּב ֶלקֶוול ,שכולם קראו
לו הפנטגון בגלל הצורה המחומשת של המבנה .שם סאליבן מאושפז,
ככל הנראה.
המחשבה שאני עומד לפגוש את סבא שלי לא רק העניקה לי
מטרה ,אלא גם הפיחה בי קצת אומץ .הרגשתי צורך ללכת לשם מיד.
אבל האם ירשו לי להיכנס? כן ,בתנאי שאצליח להוכיח שאני אחד
מצאצאיו הישירים.
פתאום התעורר בי ספק.
הארנק שלי!
כשרוקנתי קודם את הכיסים ,הוצאתי את הכסף המזומן אבל לא
את הארנק שבו תעודת הזהות שלי.
מרוב בהלה שילמתי בדיינר ויצאתי בריצה אל הסמטהְ .מכל
האשפה עדיין עמד על תילו .הוצאתי את ז'קט החליפה והמכנסיים
וחיפשתי בהם בקפידה.
שום דבר...
לעזאזל!
אם היה מעט היגיון במצב הלא הגיוני בעליל שנקלעתי אליו,
הארנק ככל הנראה נשאר בחליפה שלי .לא יכולתי להאמין ששדדו
אותי .במקרה כזה הגנב היה לוקח קודם כול את המזומן שהיה לי
בכיס.
אז כנראה איבדתי אותו...
התקדמתי כמה צעדים אל שדירת אמסטרדם .מחשבות המשיכו
להתרוצץ בראשי.
כנראה הוא נשמט לי בחדר האמבטיה.
צעדיי הובילו אותי למרגלות הבניין שממנו נמלטתי שעה קודם
לכן .המקום היה שקט ,כמעט נטוש .שום זכר למשטרה או למהומה
כלשהי .הקפתי את הבניין ,נחוש לקרוא תיגר על מזלי .גרם מדרגות
