Page 58 - 30322

‫‪ | 58‬גיום מוסו‬

‫לוח שעם מצאתי תדפיסי בנק שחשפו משיכת יתר מטרידה‪ ,‬וכן כמה‬
‫תזכורות מבעל הבית לתשלום שכר דירה‪.‬‬

‫נשארתי בחדר עוד כמה דקות‪ .‬עיניי ננעצו בתמונות שעל הקירות‪.‬‬
‫אחת מהן מיגנטה אותי‪ :‬אליזבת‪ ,‬ביום שלג‪ ,‬ישובה על ספסל עץ ליד‬
‫פנס רחוב בסנטרל פארק‪ .‬בכובע צמר‪ ,‬מעיל גדול למידותיה ומגפי‬
‫עור כבש‪ .‬התמונה הכי פחות סקסית שלה‪ ,‬אבל גם היחידה שבה‬

‫חייכה‪.‬‬
‫כשיצאתי מהדירה‪ ,‬לקחתי איתי את התמונה הזאת והכנסתי אותה‬

‫לכיס‪.‬‬

‫‪.4‬‬

‫כעבור שעתיים‬
‫"אני משאיר אותך איתו‪ ",‬אמר האח‪" .‬לכאורה אין סיבה שהוא יגלה‬
‫תוקפנות‪ ,‬אבל הי‪ ,‬אתה רופא — אתה יודע טוב ממני שאין כללים‬

‫בפתולוגיה מהסוג הזה‪"...‬‬
‫הייתי בקומה השביעית של בית החולים בלקוול — הפנטגון‬
‫המפורסם — מול דלת חדרו של סבא שלי‪ .‬לאחר שיצאתי מדירתה של‬
‫אליזבת איימס‪ ,‬נסעתי במונית עד לצומת השדירה השנייה ורחוב ‪.60‬‬
‫שם‪ ,‬במחיר נסיעה אחת בתחתית‪ ,‬רכבל נשא אותי מעל האיסט ריבר‬
‫והוריד אותי בטרמוויי פלזה‪ ,‬במרכזו של רוזוולט איילנד‪ .‬נכנסתי‬
‫ברגל אל בניין הפנטגון שבקצה הדרומי של האי‪ .‬לבית החולים הזה‬
‫היה מוניטין מפוקפק מאז ומתמיד‪ .‬הוא הוקם באמצע המאה התשע־‬
‫עשרה‪ ,‬ובתחילה אושפזו בו חולי אבעבועות שחורות‪ ,‬שהעיר ביקשה‬
‫להכניס לבידוד‪ .‬בהמשך הוא הפך לבית מחסה שריכז את כל הליקויים‬
‫של מוסד מסוג כזה‪ :‬אכלוס יתר‪ ,‬טיפול משפיל בחולים‪ ,‬ניסויים‬
‫פסיכיאטריים לא ממש חוקיים‪ .‬החל משנות השישים התפרסמו‬
‫כתבות וסיפורים שהוקיעו את ההתנהלות בו‪ ,‬וכמה מאנשי הסגל‬
‫הועמדו לדין‪ .‬עם הזמן המצב השתפר‪ ,‬אך המקום לא הצליח להיפטר‬
‫מהתדמית המזעזעת שדבקה בו‪ .‬מאז שהתחלתי ללמוד רפואה‪ ,‬לא‬
‫עברה שנה בלי שיוכרז בה על סגירתו בקרוב‪ ,‬אבל הוא בשלו‪ :‬הפנטגון‬

‫המשיך לעמוד על תילו‪ ,‬ואני ייחלתי למצוא ישועה בין כתליו‪.‬‬