Page 59 - 30322
P. 59
הרגע הנוכחי |59
"אני מוכרח להזהיר אותך ",אמר האח" ,כפתור החירום בחדר לא
פועל".
התקשיתי להיישיר מבט אליו .בדומה לפני צלקת ,דמות הקומיקס,
חלק מפניו היה שרוף לחלוטין.
"אז אם מתעוררת אפילו בעיה קטנה ,אל תהסס לצעוק אליי",
המשיך" .יש לנו מחסור בעובדים ,אז לא בטוח שנשמע אותך ,אבל
זאת הדרך הכי בטוחה להפחיד את הזקן הסנילי".
"הי ,אתה מדבר על סבא שלי!"
"טוב ,כבר אי־אפשר לצחוק פה ",הוא נהם ומשך בכתפיו.
פני צלקת פתח את דלת החדר ,הזמין אותי להיכנס ולא שכח
לנעול אחריו .החדר היה זעיר ,תא סגפני מרוהט במיטת ברזל ,כיסא
פלסטיק רעוע ושולחן ממוסמר לרצפה .גבר שכב על המזרן בחזה
מורם וראש שעון על כרית .ז ֵקן מסתורי עם ז ָקן כסוף ושיער לבן חלק
שגלש עד כתפיו .עיניו היו מזוגגות ,והוא לא זע .נראה כאילו הוא
ב ָמקום אחר ,משותק ,שקוע בחלום רחוק .מעין ַגנ ַדלף תחת סמים
פסיכוטרופיים.
"היי ,סאליבן ",אמרתי וניגשתי אליו ,מאוים מעט" .קוראים לי
ארתור קוסטלו .מעולם לא נפגשנו ,אבל אני הבן של הבן שלך ,פרנק.
אתה סבא שלי".
לא משהו בתור היכרות ראשונית...
סאליבן נשאר ללא ניע .נדמה כאילו כלל לא הבחין בי.
"עד לא מזמן לא ידעתי בכלל על קיומך ",הסברתי לו והתיישבתי
ליד המיטה" .לא ידעתי שאתה עוד בחיים ,ושאתה מטופל כאן .אם
הייתי יודע ,הייתי בא לבקר אותך כבר מזמן".
בראש חישבתי את גילו תוך הצלבת המידע שמסר לי אבא שלי.
אם אני לא טועה ,זה עתה מלאו לסאליבן שבעים .מאחורי קמטי הזמן
והזקן שנגס בחלק מפניו ,נראו תווי פנים סימטריים ,מצח גבוה ,אף
בולט אם כי הרמוני ,סנטר חזק .דמיינתי ללא קושי איך הוא נראה
שלושים שנה קודם לכן ,כפי שראיתי אותו בתמונות משפחתיות:
יזם מרשים בחליפות תפורות לפי מידה ,חולצות־חפתים מעומלנות
וכובעי פדורה .אני זוכר תמונה אחת במיוחד :סיגר בפה ,רגליים
