Page 60 - 30322
P. 60
| 60גיום מוסו
משוכלות על שולחן העבודה במשרד שלו בשדירות מדיסון .תקופה
אחרת ,אדם אחר...
קירבתי את הכיסא למיטה וניסיתי לתפוס את מבטו.
"באתי לכאן היום כדי לבקש ממך עזרה".
הוא לא מיצמץ.
"ירשתי את המגדלור שלך ,מגדלור עשרים וארבע הרוחות ו"...
השארתי את המשפט תלוי באוויר בציפייה לתגובה שלא הגיעה.
נאנחתי .זאת כנראה הייתה טעות לבוא לכאן .קודם כול ,אנחנו
זרים גמורים .וחוץ מזה ,סאליבן נשאר אפוף דממה עמוקה ,ללא כל
סימן שיגיח ממנה מתישהו.
קמתי וניגשתי לחלון .הבטתי דרך הסורגים אל ענני הצמר שצפו
אל עבר אסטוריה .למרות העונה החדר היה קפוא .שמעתי את המים
זורמים ברדיאטור ,אבל המכשיר לא הפיץ שום חום.
חזרתי והתיישבתי לניסיון אחרון.
"פרנק סיפר לי שארבע שנים אחרי שנעלמת ,יצרת איתו קשר כדי
לבקש ממנו לאטום ולחסום את דלת המתכת שבמרתף".
הזקן עדיין לא זע ,ידיו שלובות על בטנו כמו פסל של מת.
המשכתי" ,ירדתי למרתף .הורדתי את קיר הל ֵבנים ו"...
במהירות עצומה סאליבן שלח זרוע ולפת את צווארי.
הופתעתי לחלוטין .הורדתי את רמת הדריכות נוכח הקיפאון שלו,
ועכשיו אגרוף ברזל סגר על קנה הנשימה שלי .בנשימה עצורה נעצתי
בו מבט .אזכור הדלת השפיע עליו כמו שוק חשמלי .בהשפעתו עטו
עיניו זוהר כסוף מפחיד.
"למה עשית את זה ,חתיכת מטומטם?" לחש באוזני.
ניסיתי להשתחרר ,אבל הוא העצים את אחיזתו .מאין הכוח הזה?
אצבעותיו ננעצו ולחצו לי על הוושט .המטורף הזה עמד לחנוק אותי!
"פתחת את דלת המתכת? נכנסת לחדר?"
הינהנתי .התגובה שלי ייאשה אותו .הוא הרפה ממני באחת ,ואני
פרצתי בשיעול ממושך.
"אתה מופרע לגמרי!" אמרתי וקמתי מהכיסא.
"אולי ",הוא הסכים" ,אבל אתה בצרות צרורות ,בחור".
