Page 65 - 30322
P. 65
הרגע הנוכחי |65
כלל סיוט .במהלך החודשים שבהם השתתפתי בהרפתקה ,הרכב שלנו
נפרץ באופן קבוע על ידי כנופיות ,כיוון שנוכחותו פגעה להן בעסקים.
אנחנו בתורנו ,נשדדנו ,הותקפנו והושפלנו ,עד שנהגי האמבולנס
הודיעו לנציגי הוועד שלהם ,שהם מממשים את זכותם לשבות .אף
על פי כן העירייה התלהבה מהפרויקט והמשיכה לתמוך בו על בסיס
התנדבותי .כמה פעמים נהגתי ברכב בעצמי באזורים בפאתי העיר
שנראו כמו מכלאות יותר מאשר כמו אזורי מוסכים.
נזכרתי באותה תקופה רחוקה וקרובה כאחד ,כשנכנסתי ל"מוסך
פיצ ּפטריק" ,אחד המוסכים הגדולים בעיר שהתמחה בתחזוקה מכאנית
של רכבי לוויות ,הסעות בתי ספר ואמבולנסים.
ריח עז של שמן מכוניות ,דיזל וצמיגים חלש על המוסך רחב
הידיים .ברגע שנכנסתי אליו ,כלב בול־טרייר לבן ותוקפני רץ אליי
וקידם את פניי בנביחות קולניות.
מאז ומעולם פחדתי מכלבים .הכלב הזה הפחיד אותי והרגיש בכך.
ניסיתי להתעלם ממנו והתקדמתי אל מנהל המוסך.
"שלום ,דני".
"שלום קטנצ'יק ,עבר הרבה זמן .אתה לא פוחד מז ֹוריה שלי ,נכון?
אל תדאג ,היא כלבה טובה".
ערימת שומן בגובה מטר תשעים ,בחולצה משובצת וסרבל מטונף.
דני פיצפטריק היה מפחיד יותר מהכלבה שלו .מאחורי גבו כולם קראו
לו ג'א ּבה ההאט ,אבל איש לא אזר אומץ לכנות אותו כך בפניו.
"קונרד שלח אותי שאקח אמבולנס ָלערב ",אמרתי לדני כאילו
נפגשנו אתמול.
"על מה אתה מדבר? לא קיבלתי שום בקשה".
"קונרד יפקסס לך ",מיהרתי לומר" .אתה יודע איך זה ,סיבוב של
הדקה התשעים .הערב אנחנו נוסעים למרכזים החברתיים ב ָמטא ּפאן
ור ֹוקס ּברי .אולי יהיו לנו כמה מטופלים להעביר ,אבל אנחנו רוצים
רכב קל .יש לך אמבולנס קטן?"
"יש לי פורד ִאי ",אמר והחווה בסנטרו אל אחד האמבולנסים,
"אבל"...
ניגשתי אל הוואן שהפך לרכב טיפול חירום.
