Page 68 - 30322
P. 68
| 68גיום מוסו
אבי נפטר בשבוע שעבר .קברו אותו לא מזמן ,לפני שלושה־ארבעה
ימים.
כאב עלה בי .לא עליו ,לא ,אלא בעיקר על הרגעים שלא חלקנו.
ניסיתי בכל זאת להעלות זיכרון מאושר ,אבל דבר לא עלה ,והתעצבתי
עוד יותר .עד הסוף ייחלתי לזכות באהבתו .ראיתי אותו בעיני רוחי
חוזר הביתה באותו בוקר שבת שלא יישכח ,ואת ההצגה שעשה:
הבטחה לדיג ,אחר צהריים משותף של אב ובן ...כדי לפתות אותי
אל המלכודת ולגרור אותי למגדלור ,הוא שיחק ברגשותיי .והייתי
מטומטם מספיק כדי ליפול בפח שטמן לי.
לפני שנה ,בפעם האחרונה שדיברנו ,זה היה בטלפון .מילותיו
האחרונות אליי היו" :אתה מפריע לי ,ארתור!"
אתה מפריע לי ,ארתור!
סיכום ממצה של הקשר בינינו.
מחיתי דמעה מלחיי ,ובעל כורחי תהיתי אם יום אחד גם לי יהיה
ילד .לאור מצבי הרעוע הטלתי ספק בעניין ,אבל ניסיתי לדמיין
את עצמי עם ילד — משחק בייסבול ,אוסף אותו מהלימודים .שוב
לא הצלחתי לייצר בראשי שום תמונה .מה הפלא ,ראשי היה מלא
במחשבות אפלות .וכנראה ללא יכולת להעניק אהבה ראויה.
התקרבתי אל לוח האבן וחייכתי בניגוד לרצוני למקרא ההקדשה.
לא ,פרנק ,אני מקווה מאוד שלעולם לא אהיה כמוך .תראה לאיזה
בלגן הכנסת אותי...
היה נדמה לי שאני שומע את צחוקו נישא ברוח ,ואז את קולו:
"כבר אמרתי לך ,ארתור .אסור לסמוך על אף אחד ,אפילו לא על אבא
שלך".
החלק הכי גרוע היה שהוא לא טעה .הבן זונה הזהיר אותי ,אבל
חשבתי שאני חכם יותר ופתחתי את הדלת המחורבנת! כעסתי כל כך,
עד שהתחלתי לדבר אל החלל הריק:
"תמיד הסתדרתי בלעדיך ,פרנק .גם הפעם אצא מזה בכוחות
עצמי".
פרשתי את זרועותיי ,הרמתי את פניי אל השמש ,ובהתרסה שלחתי
אל אבא שלי התגרות אחרונה:
