Page 73 - 30322
P. 73
הרגע הנוכחי |73
המוטו הממוסגר של פיצה דמאטו היה תלוי מעל הקופה הרושמת
והתעקש על מקום ותיק ואותנטי ,מהאחרונים בעיר שעוד השתמש
בתנור עצים.
זו הייתה מסעדה קטנה בעיצוב מתקופה אחרת ,מפות משובצות
באדום־לבן ,כיסאות רעועים ,מנורות מתפרקות ,אבל אווירה חמה.
ריח של עגבניות ובזיליקום עורר את התיאבון מהרגע שנכנסת בדלת.
במשך השעה שישבתי ,היה לי זמן לטרוף פיצה פריכה עם כמה כוסות
ַול ּפ ֹולי ֶצ'לה .בשל החלל הזעיר ,בעלת המקום — חביבה כמו סוהרת
— התעקשה שהלקוחות לא יתעכבו במסעדה לאחר תום הארוחה.
כדי לשמור על השולחן שלי נאלצתי להזמין בקבוק בירה .בדיוק
כשהביאו לי אותו ,ליסה נכנסה למסעדה .היה ברור שהיא לקוחה
קבועה .היא אמרה שלום לבעלת הבית וקראה לשני או ֵפי הפיצה
בשמותיהם הפרטיים.
"מה אתה עושה כאן?" שאלה כשהבחינה בי" .אתה עוקב אחריי?"
"ליתר דיוקַ ,את זאת שעוקבת אחריי ,אני כאן כבר שעה ",ניסיתי
להרגיע את האווירה.
"ואתה חושב שאתה חכם?" אמרה והתיישבה מולי.
היא החליפה בגדים ועכשיו לבשה טייטס מתחת למכנסי
הג'ינס הקצרים ,ז'קט ספנסר קטן עם סיכות גולגולת ומגפיים עם
מסמרים .את ידיה עטפו כפפות תחרה לבנה .עשרות צמידי גומי
דקים עיטרו את מפרקי ידיה ,ואת צווארה עטפה מחרוזת תפילה עם
צלב .לאוזניה היו ענודים עגילים בצורת צלב .העתק יפה של מדונה
מתקופת מרי ּפ ֹול.
היא הזמינה בירה כהה ומאפה עשבי תיבול .נתתי לה לפתוח
בשיחה.
"אני אפילו לא יודעת איך קוראים לך".
"ארתור קוסטלו .אני רופא במיון בבוסטון".
"אז ההצעה לתפקיד הייתה מצוצה מהאצבע ,מה?"
"להפך ,אני רציני מאוד וחייב תשובה מיידית".
"אנחנו מדברים על סרט או הצגת תיאטרון?"
"הצגת תיאטרון .שתעלה רק פעם אחת".
