Page 76 - 30322
P. 76
| 76גיום מוסו
היא היססה רגע ממושך והביטה בי בעיניים בורקות מעייפות.
ודאי תהתה מי אני באמת ,ניסתה לנחש אם שטן מסתתר מתחת
לחזות התמימה שלי .היא הייתה בת עשרים ,צעירה ,קצת יהירה ,קצת
פלרטטנית ,קצת אבודה .לרגע עלתה בראשי תמונה :תמונה חטופה
של אליזבת מבוגרת יותר ,בטוחה יותר ,קרובה אליי אך מיוסרת בגלל
בעיות אחרות .ואז החיזיון התפוגג ונעלם.
"כל הסיפור הזה מסוכן מדי ",אמרה והחזירה לי את המעטפה
הסגורה.
"אני לא מבקש ממך לשדוד בנק".
"זה מסוכן מדי ,אני אומרת לך".
"לא מסוכן יותר מלחיות עם מסומם".
התשובה שלי טילטלה אותה באכזריות ובעיתוי הלא נכון .אליזבת
נעצה בי מבט נוקב.
"מי אתה שתשפוט?"
"לא חכם להיכנס לחובות כדי לשלם את הסמים של החבר שלך".
"אתה לא תבין ,דיוויד צריך את זה כדי לצייר .הוא"...
"תירוץ טוב! אני רופא ,ואני מוכן להבטיח לך ,שהדבר הכי טוב
שיכול לקרות לאמן שלך הוא להתפכח .ברצינות ,למה את נדבקת
אליו?"
"כי אני אוהבת אותו ",ענתה בכל הבוז שהצליחה לגייס.
היא הייתה על סף דמעות .הסנטר שלה החל לרעוד בזעם שלא
הצליחה להכיל.
"ולך תזדיין ,חתיכת שמוק!" צעקה והשליכה את כוס הבירה
בפניי.
היא קמה ,הפכה את הכיסא שלה ויצאה מהמסעדה.
אי־אפשר להצליח תמיד.
02:21
כשמצאתי את האמבולנס שלי ,שתי המראות החיצוניות שלו היו
שבורות .כנראה איזה מסומם ניסה לפרוץ לרכב — לגנוב ציוד רפואי
או מזרקים — אבל הוא לא היה ממוקד מספיק ,כי האמבולנס לא נכנע
