Page 80 - 30322
P. 80
| 80גיום מוסו
"אתה ,מהרגע שראיתי אותך ,לא נראית לי ",אמר פני צלקת ובעט
בי בצלעות.
"תירגע ,נזרוק אותו לתא הבידוד עד שהשוטרים יגיעו".
הם קרעו לי את החלוק ,הרימו אותי והחלו לגרור אותי אל תוך בית
החולים .שוב נכנסתי למעלית ,הפעם לכיוון הקומות התת־קרקעיות
ובליווי צמוד .בקצה מסדרון התגלה לי תא הבידוד הידוע לשמצה —
חדר זעיר ומרופד שאליו השליכו אותי שני הגברים ללא גינונים.
הדלת נסגרה עליי ונשארתי לבד ,אסיר בתוך ארון הקבורה הזה,
מנסה לא להניח לקלסטרופוביה לגבור עליי.
ומה עכשיו?
התנחמתי בידיעה שסאליבן חופשי .צדקתי שלא ויתרתי .ביצעתי
את התוכנית בהצלחה.
חוץ מפרט אחד קטן.
כעבור רבע שעה שמעתי קטעי שיחות מגיעות לכיווני .ואז את
קולו הרועם של המאבטח" :הוא כלוא שם ,המפקד".
"או־קיי ,גרג .אני אקח אותו".
כשהדלת נפתחה ,ריח סמיך ומתקתק של פריחת תפוז התפשט
בתא ועורר בי רצון להקיא .בד בבד הרגשתי דפיקות לב ונתקפתי
מיגרנה פתאומית .נגמר לי האוויר .עיניי צרבו .שוב הגיעה התחושה
המוזרה שהאדמה נשמטת תחת רגליי ,ושאני צונח אל תוך ִריק.
קול הדלת הנפתחת חרק באוזניי ,אבל כבר לא הייתי שם.
ואז נשמעה הקריאה אחרונה של פני צלקת" :לעזאזל ,לאן נעלם
הטמבל הזה?"
