Page 77 - 30322
P. 77
הרגע הנוכחי |77
לתקיפותיו .מתוך כעס האידיוט החליט להתנקם במראות .ככה זה
בשכונה.
עליתי לאמבולנס ויצאתי מאיסט וילג' כדי לנסוע בחזרה אל
גרמרסי ,מאריי היל ומידטאון .הנסיעה אל רוזוולט איילנד ברכב
הצריכה מעקף ארוך דרך קווינס ,ואז לחזור ולעלות בצומת אל
גשר רוזוולט איילנד ,כביש הגישה היחיד לרכבים ממונעים .הגעתי
למרגלות הגשר בשלוש לפנות בוקר.
חציתי אותו והחניתי את האמבולנס במגרש חניה פתוח ומגודר
מול קו הרקיע .מנגינות ג'ז ישנות עלו מהרדיו .פתחתי את חלון
הרכב .הסקסופון העצל של סטן גץ עירסל אותי .הדלקתי סיגריה
והבטתי בגורדי השחקים שניצבו מעבר לנהר .הייתי עדיין במנהטן
אבל גם רחוק ממנה .השאון ,אורות העיר ,היו במרחק כמה עשרות
מטרים ממני ,אבל הרגישו מחוץ להישג יד.
כל כך רחוק ,כל כך קרוב...
מצאתי במחזה הזה הד מטריד לחיי :הייתי בו־זמנית בתוך חיי
ומחוצה להם ,בו־זמנית אני ומחוץ לעצמי.
השלכתי את בדל הסיגריה על האספלט ,הנחתי את הראש על
המשענת ועצמתי עיניים ,גונב מהלילה כמה שעות של שינה טרופה.
.10
טוק ,טוק ,טוק!
קפצתי .אור קרני השמש הראשונות על פניי .ודמותה של אליזבת
איימס מתופפת על החלון.
מבועת ,הבטתי בשעוני.
לעזאזל! !06:55
פתחתי את הדלת.
"מה גרם לך להחליט להצטרף?"
"הכסף ,אלא מה?" השיבה בזמן שהתנעתי" .דרך אגב ,התשלום
מראש".
נברתי בכיס הפנימי והושטתי לה את המעטפה ,מקלל את עצמי
על כך שנרדמתי.
