Page 82 - 30322
P. 82

‫‪ | 82‬גיום מוסו‬

                                                        ‫‪.1‬‬

‫על המדף רדיו שעון‪ ,‬מורה ‪ .03:00‬אני ניגש לזגוגית שנמתחת לאורך‬
‫הקיר‪ .‬לפי הגובה‪ ,‬הדירה כנראה בקומה השלישית או הרביעית‪.‬‬
‫הרחוב מואר היטב‪ .‬אדריכלות אופיינית מלפני המלחמה‪ ,‬בנייני ל ֵבנים‬
‫ומבנים אלגנטיים מברזל יצוק עם גרמי מדרגות חיצוניים ושערים‬
‫מעוטרים‪ .‬אני מצמצם את עיניי ורואה כמה גלריות לאמנות מעבר‬
‫לרחוב‪ .‬על אחת מהן מתנוסס שלט מואר‪ֶ " :‬מר ֶסר סטריט ‪ ."18‬אני‬

                                                              ‫בסוהו‪.‬‬
‫בסלון הסטודיו‪ ,‬הטלוויזיה מכוונת לסי־אן־אן ופולטת שטף של‬
‫חדשות‪ .‬אני מבחין ב ַשלט בשקע הספה‪ .‬אחרי שאני מוודא סביב‬
‫שהחדר ריק‪ ,‬אני מרים אותו כדי להגביר את עוצמת הקול ומתקרב‬
‫למסך‪ .‬שקופית אדומה של חדשות מתפרצות מופיעה מולי‪ .‬נלסון‬
‫מנדלה‪ ,‬הנשיא החדש שנבחר לעמוד בראשות רפובליקת דרום‬

         ‫אפריקה‪ ,‬נשבע אמונים מול קהל אדיר שהתאסף בפרטוריה‪.‬‬
‫"הגיע הזמן לרפא את פצעינו‪ .‬הגיע הזמן לצמצם את התהומות‬

                     ‫שמפרידים בינינו‪ .‬הזמן לבנייה הולך ומתקרב‪".‬‬
‫בתחתית המסך מופיע תאריך‪ 10 :‬במאי‪ .1994 ,‬הזיכרון האחרון‬
‫שלי הוא מספטמבר ‪ .1993‬הפעם קפצתי קדימה בזמן קרוב לשמונה‬

                                                            ‫חודשים‪.‬‬
‫כיביתי את הטלוויזיה‪ .‬צליל מתמשך גרם לי להסתובב‪ .‬הטיתי אוזן‬
‫וקלטתי פכפוך קל של זרזיף מים‪ .‬נכנסתי לתוך מסדרון חשוך שהוביל‬
‫לחדר שינה ולחדר אמבטיה‪ .‬על הדלת הראשונה הייתה ממוסמרת‬
‫לוחית אמייל שהכריזה‪ :‬אמבטיה‪ .‬פתחתי את הדלת הפתוחה קמעה‬

                                                           ‫וגיליתי‪...‬‬

                                                        ‫‪.2‬‬

                                                        ‫מחזה ֵאימה‪.‬‬
‫אור חמים מהבהב אפף את החדר‪ .‬אורם של עשרים נרות בשלל‬
‫גדלים פזורים בכל חדר האמבטיה‪ .‬על האריחים בצבעי שחור־לבן‪,‬‬
‫טיפות דם כהות סימנו נתיב לאמבט בסגנון רטרו‪ ,‬שניצב על רגלי‬

                                          ‫נחושת בצורת טופרי נשר‪.‬‬
   77   78   79   80   81   82   83   84   85   86   87