Page 86 - 30322
P. 86
| 86גיום מוסו
שלי? לאן היא לקחה אותו? האם נשארו בקשר? הייתי בספק .לסאליבן
לא היה כסף ולא מקום לישון .לא הייתה לו תעודת זיהוי ,ולמיטב
ידיעתי גם לא חברים שהיה יכול לפנות אליהם .אובייקטיבית ,רוב
הסיכויים היו שהוא התאשפז שוב בבלקוול .אולי הוא אפילו מת.
הדחקתי את המחשבה מראשי והעדפתי להיאחז בתמונה האחרונה
שזכרתי ממנו :אדם חד־הבחנה בעל שכל חריף ,שהצליח לרקום
תוכנית הימלטות יעילה כדי להשיב לעצמו את חירותו.
עברתי מחדר לחדר ,לא היה שום זכר לסבא שלי .כשעמדתי לצאת
רמינגטון התגנב בין רגליי לכיוון חדר השינה של בעליו .ניסיתי
לחמוק ממנו ,אבל מעדתי על השטיח והשתטחתי על הרצפה.
איזה אידיוט אני...
כדי להתרומם נשענתי על שידת המגירות ,ואז ראיתי את זה :קמע
תלוי מק ֵצה שרשרת כסופה ,שנתלתה על חרוט מתכת של מנורת
שולחן ישנה עם זרוע טלסקופית .התכשיט הזה לא היה שם בביקור
האחרון שלי .לקחתי את התליון בידי והתבוננתי מוקסם בחריתה
העדינה שהציגה פני צעירה עדינה ,צדודיתה בצבע פנינה בולטת על
רקע האבן הכחולה .הפכתי את התליון .כיתוב היה חרות באותיות
רפויות:
לאיבון
זכרי שחיינו פעמיים
קונור 12 ,בינואר 1901
לבי דהר :קונור ואיבון היו השמות הפרטיים של סבא־רבא וסבתא־
רבתא שלי .איך הצליחה אליזבת להשיג את התכשיט הזה? התשובה
ברורה מאליה:
כי סאליבן נתן לה אותו.
פתחתי בהתלהבות את כל המגירות ,את כל ארונות המטבח ,את
כל השידות .עכשיו ידעתי את מה אני מחפש :את תיק היד של אליזבת.
בעליית הגג של הצייר מצאתי רק ארנק קטן שלוקחים למסיבות .לא
את התיק הגדול הסטנדרטי שנשים סוחבות בו את חצי תכולת הבית
