Page 88 - 30322
P. 88
| 88גיום מוסו
"היי ,בן ",קידם סאליבן את פניי .ראשו הגיח מעט מבעד לדלת
הפתוחה.
כשפתח את הדלת לרווחה ,אמדתי את מראהו מכף רגל ועד ראש.
הוא השתנה דרמטית .מגולח למשעי ,שערו גולש משני צדי ראשו,
ארוך ומסורק על הפדחת .זקן קצר ומטופח .למרות השעה המוקדמת
הוא לבש סוודר גולף וז'קט קורדרוי אלגנטי .הייתי המום — הזקן
המותש מבית החולים בלקוול פינה את מקומו לג'נטלמן שנראה צעיר
בעשור מכפי גילו.
"כולך מכוסה דם!" אמר בדאגה.
"אל תדאג ,זה לא הדם שלי".
"תיכנס ,מהר ,שלא יקפא לנו הישבן!"
נכנסתי בהיסוס .הוא הוביל אותי לסלון חמים ומפואר שהזכיר
פאב אנגלי בזכות הרצפות בצבע הדבש ,ספת הצ'סטרפילד ושולחן
הסנוקר.
בירכתי החדר ,מראה גדולה השקיפה אל בר מעץ מהגוני,
שעליו היו ערוכות בשורה כוסות קריסטל עבות ,לצד עשרה
בקבוקי ויסקי מסוגים שונים .לאורך קיר שלם ניצבו מדפים ועליהם
ספרים בכריכת עור ,לצד שידת עץ משובצת שנהב ,שעליה עמדו
פטפון עתיק ותקליטי ג'ז ישנים .זיהיתי את המוזיקאים שהיו
אהובים גם עליי :ת'לוניוס מונק ,ג'ון קולטריין ,מיילס דיוויס ,פרנק
מורגן...
"תתקרב לאח ",הזמין אותי סאליבן וחיכך את ידיו מול התנור
שבערה בו אש נעימה" .באיזו שעה חזרת להכרה?"
"שלוש לפנות בוקר".
"איפה הפעם?"
"בעליית גג בסוהו".
סיפרתי לו בכמה משפטים על ניסיון ההתאבדות של ליסה ,וכיצד
ניסיתי להציל אותה .הוא נראה נסער מאוד מהאירוע .במשך כמה
דקות פניו קדרו ומבטו נדד בחלל ,ואז ביקש נחמה בחפיסת הלאקי
סטרייק שהוציא מכיסו — אותו מותג שפרנק עישן כל חייו וסייע
למותו בטרם עת .הוא הציע לי סיגריה והדליק אחת לעצמו.
