Page 93 - 30322
P. 93
הרגע הנוכחי |93
באותו לילה הרגשתי חוסר ודאות אדיר והחלטתי שלא להתגרות
בגורל .לכן ניקיתי את כל כתמי הדם"...
עצרתי אותו.
"למה לא פנית למשטרה?"
"כי אני מכיר אותם ,אתה יודע! את השוטרים של אותה תקופה,
בכל מקרה .התסריט היה כתוב מראש — היו מאשימים אותי ברצח
הורוביץ".
"לא בהכרח .הם לכל הפחות היו עורכים חקירה".
"אבל איזו חקירה? הסיפור היה כאילו לקוח ישירות מספרו של
גסטון לרו "תעלומת החדר הצהוב" :גופה בבית שכל הכניסות אליו
נעולות מבפנים .ואם זה לא מספיק גרוע ,היה לי עבר פלילי .זמן קצר
קודם לכן האשימו אותי בהעלמת מס ,וסיפור אחד ישן יותר ,בגיל
שמונה־עשרה הייתי מעורב בקטטה בבר".
"אז מה עשית?"
הוא עצר ופקק את אצבעותיו.
"מבחינה רשמית ,הורוביץ נחשב מת כבר שנים .חיכיתי שהסערה
תשכך ,והחלטתי לקבור את הגופה בחלק האחורי של הבית".
.7
הייתי המום .פניו המתוחות של סאליבן ניעורו לחיים כאילו שיחזר
בראשו את ההתרחשות.
"קברתי אותו בקפידה במשך כל הבוקר .לאחר מכן חזרתי
למגדלור .רציתי להבין מה בדיוק קרה .ירדתי למרדף שהיה אפוף
רטיבות משונה ללא סיבה ,כי מזג האוויר באותו בוקר היה קריר
ויבש .פתחתי את דלת המתכת והצצתי לתוך החדר .הייתי שם עשרות
פעמים בעבר .השתמשתי בו בתור מחסן ,איחסנתי שם כלי עבודה,
ואפילו שקלתי להפוך אותו למרתף יינות .התקדמתי כמה צעדים
פנימה .היה כל כך חם שם ,כמו בתוך סיר בישול .כשעמדתי לצאת
רוח חזקה טרקה את הדלת מאחוריי .אתה מכיר את ההמשך :רגליים
כבדות ,קשיי נשימה ,תחושת נפילה"...
סאליבן עצר ונאנח במורת רוח.
